יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

מרד הכורים בבלרט

באוקטובר 1854 נרצח בבלארט שבאוסטרליה כורה מקומי בשם ג'ים סקודי, המקומיים חשדו שהרוצח הוא ג'ים בנטלי, מנהל מלון יוריקה בבלרט. בעקבות הרצח פרצו מהומות במקום וכ-5,000 כורים הרסו את הפאב המקומי. שלושה כורים נעצרו. משלחת של כורים שכללה את המפרי, בלק וקנדי - נסעה למלבורן כדי לבקש את שחרורם של חבריהם, המושל הת'ם הבטיח לחקור את הפרשה. אך במקום זאת שלח שני גדודי משטרה לבלארט, מה ששבר את אמון הכורים בו.
ב-29 לנובמבר הכורים התכנסו במקום בשם גבעת בייקרי מתחת לדגלם- דגל הצלב הדרומי. אחד הכורים, גרמני בשם פרידריך ורן, קרא להם לשרוף את המסמכים שלהם, כדי שלא יוכלו להציג אותם לשלטונות אם יתבקשו.
אירי בשם פיטר ללור אמר שמתנהל שם משטר רודני גרוע מזה שבאירלנד. האיטלקי רפאלו קרבוני קרא להלחם בעריצות.
למחרת כאשר הנציב המקומי רייד ואנשיו בקשו מהם להציג רשיונות, הם צחקו ואמרו ששרפו אותם. אחר הצהריים הניף ללור את הדגל עם הצלב הדרומי הוא השביע אותם: "אנחנו נשבע על ידי הצלב הדרומי לעמוד באמת זה על זה, ולהילחם כדי להגן על זכויותינו ועל חירויותינו".
ביומיים הבאים בנו הכורים מצודת עץ בגבעת בייקרי, אותה כינו מצודת יוריקה. הם הכינו נשק קר מאולתר. הם חולקו ל-2 יחידות כמו צבאיות בראשן עמדו הכורה הקנדי רוס והגרמני טון. היו להם רק אקדחים מעטים. 
למחרת נערך קרב בין כורי הזהב של פיטר ללור לבין כוח צבאי בריטי וכוח של משטרת ויקטוריה. הבריטים הקימו מחנה סביב הכורים ובשעה 3 לפנות בוקר החלו בהתקפה. היות שהיה יום ראשון, חלק ניכר מהכורים עזבו את המקום כדי לשהות עם משפחותיהם. רק 200 כורים בפיקוד ללור נכחו במקום.
קפטיין ג'.וו תומס החל להתקדם לעבר עמדת הכורים בראש יחידה של 276 חיילים ושוטרים חמושים בהם רגלים פרשים. בהתחלה נראה היה שהם מתקדמים בלי בעיה, כי מרבית הכורים נמו את שנתם, אולם אחד השומרים של הכורים, שם אליהם לב וירה ונשמעה יריה.
תומאס הורה לאנשיו להמשיך להתקדם ולא לירות כדי שמי שיתחיל בהתקפה יהיו הכורים. בינתיים הכורים ההחלו להתעורר ולהתארגן עם כלי הנשק שלהם. כשהחיילים הגיעו למרחק של 150 מטר ממחנה הכורים, הכורים פתחו נגדם באש. כמה מהחיילים נפלו פצועים. בין הפצועים היה קפטיין הנרי וויז, שהמשיך לפקד על חייליו, עד שנורה שוב, ונפצע בפצעים קשים מהם ימות כעבור 18 יום. הכורים היו מעודדים מהצלחתם הראשונית, אבל אז הצבא החל בהסתערות גדולה יותר. הפעם הנשק הדל וחוסר האימונים נראו בשטח. גופותיהם של הכורים החלו להערם. ללור הורה על נסיגה, אך זה היה מאוחר מדי. קפטיין תומאס הורה לכורים להכנע והם הניחו את נשקם. הכוחות הבריטיים הרגו 14 כורים ועוד 8 שמתו בהמשך מפצעיהם. בנוסף נפצעו עוד 12 כורים בהם פיטר ללור. 100 כורים נפלו בשבי. מרבית הכורים שהשתתפו במרד היו ממוצא אירי. אחרי הקרב חיילים בריטיים זועמים הרגו עוד שני כורים, והרסו את המחנה והציו של הכורים. בנוסף על אלה אחדים מהכורים נסוגו ל"בוש" (ערבה), וכמה מהפצועים מתו שם מפצעיהם. בשעה שמונה בבוקר. קפטן פייסלי סגן מפקד הכוח הבריטי הציל את השבויים מלינץ' כאשר הורה לירות בכל חייל או שוטר שינסה לפגוע בהם
הדגלן
תמונות:
1. הנפת הדגל בידי המורדים
2. מחנה של המרדים
3. הסתערו בריטית על המורדים מתוך LOOK AND LEARN צייר קלייב אפטון
4. המשטרה מנסה להגן על מלון יוריקה מפני הכורים הזועמים תוך LOOK AND LEARN צייר אנגוס מקברייד
אם נהניתם מהפוסט נשמח אם תעשו לו SHARE בנוסף על הLIKE

יום שני, 20 בנובמבר 2017

קרב מטריקוריקו

מטריקוריקו היה פה (מעוז או מבצר בשפה המאורית) מאורי במחוז טרנקי שבניו זילנד. בתאריכים 29-31 לדצמבר 1860 צר עליו כוח בפיקודו של מפקד הצבא הבריטי באוסטרליה מייג'ור גנרל תומאס פראט. הכוח הבריטי-אוסטרלי שנחת מהים מנה 900 חיילים וארבעה תותחים.
הבריטים התמקמו כ-730 מטרים מהמאורים והחלו לבנות ביצורים תחת אש מאורית בלתי פוסקת. גם הבריטים השיבו אש ללא הפסקה. סך הכל ירו הבריטים 70,000 כדורי רובה בנוסף על 120 סבבים של ירי ארטילרי רק ביום הראשון למצור. ביום השני למצור שהיה יום ראשון הונף דגל לבן מהמעוז המאורי. המגינים המאוריים אמרו שאינם רוצים לחלל את יום ראשון בשפיכות דמים.
כך היה יום של הפסקת אש, אך הבריטים לא פסקו מהכנותיהם להמשך הלחימה גם ביום ראשון.
למחרת גילו הבריטים שהמבצר ננטש בידי המאורים, שהשאירו אחריהם 12 קברי חללים. הבריטים-אוסטרלים אבדו בקרב 3 חיילים.
קרב מטריקוריקו היה חלק ממלחמת טרנקי בין הבריטים למאורים בניו זילנד, והוא הקרב הראשון בו נטל חלק כוח צבאי אוסטרלי מעבר לים.
תמונות:
1. מייג'ור גנרל תומאס פראט
2. קרב מטריקוריקו
לפוסט בפייסבוק

יום ראשון, 19 בנובמבר 2017

המלכים לחורף אחד

ממלכת בוהמיה, היא צ'כיה של ימינו נהגה לבחור את מלכיה באמצעות האצולה המקומית, בדומה למה שהיה מקובל בגרמניה ובפולין (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/743705495783989).
בשנת 1619 הוצע כתר בוהמיה לפרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, אחת מנסיכויות גרמניה, שהיה נשוי ללא אחרת מאליזבת סטיוארט, בתו של ג'ימס השישי מלך סקוטלנד, שנודע גם בשם ג'ימס הראשון מלך אנגליה. באותם ימים הייתה בוהמיה בתסיסה דתית בעקבות עליית הפרוטסטנטים (https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=561360584018482&id=477237389097469), והזוג המלכותי המיועד היה פרוטסטנטי לפי דתו.
הזוג עבר להתגורר בפראג. ב-4 בנובמבר 1619 הוכתר פרידריך למלך בוהמיה וב-7 לחודש הוכתרה אליזבת' למלכה. ההתחלה נראתה מבטיחה, כאשר חודש אחרי ההכתרה, ילדה המלכה אליזבת' את הבן השלישי של הזוג רופרכט, מה שעורר שמחה ותקוות רבות בממלכה. אלא שמינוי מלכים פרוטסטנטים על בוהמיה שתחת השפעתו הייתה לצנינים בעיני הארכידוכס פרדיננד מהבסבורג הקתולי.
מה שהתפתח למלחמה בין בוהמיה הפרוטסטנטית לבית הבסבורג.
ב-8 לנובמבר 1620 נערך בקרבת פראג "קרב ההר הלבן" צבא של בית הבסבורג בפיקוד יוהאן צרקלאס דוכס טילי, הביס צבא פרוטסטנטי גרמני בוהמי, בקרב שפתח למעשה את מלחמת שלושים השנה. בעקבות כך נאלצו פרידריך ואליזבת' לוותר על כתרם ולעזוב את בוהמיה. על שום כל כונו מלך ומלכה לחורף אחד.
הזוג המלכותי אמנם לא הצליח למלוך אפילו שנה, אבל זכה שבית המלוכה הבריטי של ימינו יהיה מצאצאיו, ועל כך בפוסט זה שפרסמנו בעבר:https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/587364764751397
תמונות:
1. ג'ימס השישי/ראשון מלך סקוטלנד ואנגליה מתוך "העולם מראשיתו ועד ימינו"
2. המלכים לחורף אחד
3 . הקרב הלבן
סיפורי פראג, אגדות צ׳כיה

לפוסט בפייסבוק


יום שבת, 18 בנובמבר 2017

ניסיון הכיבוש של טנריפה נלסון מאבד את היד

בתאריכים 22-25 ליולי 1797 ניסה כוח של הצי הבריטי בפיקודו של האדמירל הוריישו נלסון לכבוש את סנטה קרוז דה טנריף שבאיים הקנאריים. הכוח מנה 10 אוניות וכ-4,000 חיילים. על המבצר הגנה מיליציה ספרדית מקומית של כ1,700 לוחמים, בפיקודו של גנרל אנטוניו גוסטיירס דה אוטרו.
הבריטים ניסו פעמיים לפלוש לאי, ונסיונותיהם נהדפו. הניסיון השלישי היה גם הוא כישלון מוחלט. הספרדים הצליחו להטביע ספינה בריטית אחת, 177 מלחים טבעו. בנוסף על כך 44 בריטים נפלו בקרב. 5 נעדרים ו-300 נפלו בשבי הספרדי. האדמירל נלסון חטף כדור של רובה מוסקט, ונפצע קשה בזרועו. לפי האגדה אמר נלסון לרופא הספינה, כשהוא מצביע על זרועו הפצועה: "דוקטור, אני רוצה להפטר מחתיכת הבשר שתלויה פה". ואחר כך שרידי זרועו נכרתו והושלכו לים.
בתמונה פציעתו של נלסון מאת ריצ'רד ווסטול

יום חמישי, 16 בנובמבר 2017

קרב פסקוב

בשנת 1581 נערך קרב פסקוב בין ממלכת פולין-ליטא בפיקוד מלך פולין ונסיך טרנסילבניה אישטבן באטורי, לבין רוסיה תחת הצר איוון הרביעי "האיום".
באטורי הוביל את הפולנים לניצחון גדול על הרוסים. בעקבות הניצחון הפולני נחתם בינואר 1582 הסכם ז'ם זפולסקי בו רוסיה ותרה על תביעותיה הטריטוריאליות על פולצק ועל ליבוניה (לטביה של ימינו). הפולנים-ליטאים מצידם מלאו את חלקם בהסכם ונסוגו מפולוצק בפברואר 1582.
.תמונות:
1. אשטבן באטורי מקבל את כניעת הרוסים בפסקוב ציור של יאן מטייקו
2. קרב פסקוב ציור של ק ברולוב
3. חיילים רוסיים במדים אופייניים לתקופה
4. הצאר איוון האיום מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי
לפוסט בפייסבוק



עלייתה ונפילתה של הטטררכיה הרומאית

לפעמים כשמנסים לפתור בעיה מקבלים את אותה הבעיה ביתר שאת.
האימפריה הרומית השתרעה על שטח עצום. במושגים של ימינו מבריטניה במערב עד גבול עירק במזרח. מהולנד בצפון ועד מצרים בדרום. האופן הלא מסודר של הורשת הקיסרות באימפריה גרם לכך שלא פעם כאשר מת קיסר הצבא בשתי נקודות שונות באימפריה היה מכריז על קיסר חדש, מה שלא פעם גרם למלחמות אזרחים ואי סדר. בשנת 293 לספירה, הקיסר דיוקלטיאנוס ניסה לפתור את הבעיה בצורה מיוחדת על ידי שיטת שלטון חדשה- טטרארכיה- מיוונית שלטון הארבעה. האימפריה תחולק לשני חלקים מזרחי ומערבי. בראש כל חלק יעמוד אוגוסטוס ותחתיו יכהן קיסר. דיוקלטיאנוס מינה עצמו לאוגוסטוס של מזרח האימפריה, ואת גלריוס לקיסר שלו. הוא מינה את ידידו מקסימיאנוס הרקליוס לאוגוסטוס המערבי ואת גיוס קונסטנטיוס כלורוס לקיסר שלו. הוסכם שכל אוגוסטוס יפרוש כעבור 20 שנה וימנה את הקיסר שלו לאוגוסטוס תחתיו וכך אכן קרה ב-1 במאי בשנת 305. 
גלריוס נעשה לאוגוסטוס במזרח ומינה לקיסר את מקסימינוס דאיה. כלורוס נעשה אוגוסטוס במערב ומינה את פלביוס וולריוס סוורוס לקיסר שלו. אלא שלא הכל הלך לפי התוכניות. כלורוס שנסע לבריטניה מת בשנת 306 בעת שהותו באבריקום (יורק). חייליו החליטו למנות במקומו את בנו קונסטנטינוס לאוגוסטוס המערב, במקום סוורוס שהיה אמור לרשת אותו. מובן שכל אחד מהם טען שהוא השליט הלגיטימי. האוגוסטוס המערבי, גלריוס העדיף לתמוך דווקא בקונסטנטינוס. האוגוסטוס המערבי לשעבר מקסימיאנוס הוסיף עוד לבלגן כשהציע את בנו מקסנטיוס לקיסר המערב. בהמשך החליט מקסימיאנוס לחזור לשלטון ולהכריז על עצמו בתור אוגוסטוס. בשנת 307 חתמו מקסימיאנוס וקונסטנטינוס על הסכם הכרה הדדית, שחוזק על ידי זה שקונסטנטינוס נשא לאישה את בתו של מקסימיאנוס.
כל זה לא מצא חן בעיני מקסנטיוס שהחל לרדוף את אביו שמצא מקלט אצל קונסטנטינוס. מקסנטיוס חסל בשנת 307 את סוורוס, גלריוס רצה למנות במקומו את ולריוס ליקיניוס. בעקבות כך היו בשנת 308 שלושה אוגוסטוסים חוקיים, גלריוס, ליקיניוס וקונסטנטינוס. בנוסף היה קיסר חוקי אחד מקסימינוס דאיה ושני קיסרים לא חוקיים מקסנטיוס ברומא ולוקיוס באפריקה. הקיסרות נכנסה למלחמת האזרחים, שהטטרארכיה ניסתה למנוע. בשנת 310 חסל קונסטנטינוס את מקסימיאנוס, שניסה לחתור תחתיו. בשנת 311 מת גלריוס, ומספר הטוענים לכתר הצטמצם שוב. בינתיים ליקניוס כרת ברית עם קונסטנטינוס לחלוקת השלטון.
בשנת 312 התנגשו צבאותיהם של מקסנטיוס וקונסטנטינוס על גשר מולוויוס שעל נהר טיבר בקרבת העיר רומא. קונסטנטינוס הביס את מקסנטיוס. וקונסטנטינוס נכנס לרומא כמנצח. לזכר הניצחון הוקם ברומא שער הניצחון של קונסטנטינוס. הסנאט הרומי הכיר בו כשליט הראשי של האימפריה. 
בשנת 313 נכרתה ברית בין קונסטנטינוס לליקיניוס, שחוזקה על ידי נישואין בין ליקיניוס לאחותו של קונסטנטינוס. הוחלט שקונסטנטינוס שולט במערב ואילו ליקניוס במזרח. אלא שבמזרח הוא עדיין היה צריך לחסל את מקסימנוס דאיה. יש השערה לפיה האוגוסטוס הפורש דיוקלטיאנוס התאבד , אחרי שהואשם בסיוע למקסנטיוס.
אלא שגם היחסים בין קונסטנטינוס לליקיניוס התערערו. בשנת 314 קונסטנטינוס פלש לשטח תחת שליטת ליקיניוס בבלקן. בשנת 316 נחתם הסכם שלום בין השניים והשטחים בבלקן עברו לקונסטנטינוס. בשנת 324 קונסטנטינוס נצל פלישה גותית כדי להכנס למזרח האימפריה לכאורה כדי "לעזור" לליקיניוס" אלא שהוא נצל את זה כדי למגר את צבאו של ליקיניוס ולהפוך לשליט היחיד של האימפריה. וכך הקיץ הקץ על הטטררכיה.
תמונות:
1. הקיסר דיוקלטיאנוס מתוך אנציקלופדיה תרבות
2. הטטראררכיה הראשונה מתוך העולם מראשיתו ועד ימינו צייר סרג'יו ריצאטו על פי פסל מהתקופה
3. שער קונסטנטינוס ברומא מתוך אנציקלופדיה תרבות
4. קונסטונטינוס נגד הגותים מתוך אנציקלופדיה תרבות
לפוסט בפייסבוק



יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

נקרופוליס מזמיי

בשנת 2005 נתגלה במזמאי שבהרי קווקז במחוז קרסנודר שברוסיה נקרופוליס (אתר קבורה) של לוחמים מתרבות לא ידועה שמושפעת מהתרבות היוונית. באתר נמצאו חרבות מעוטרות בצורת קרני אייל, גרזן מלחמה חרבות. תכשיטים וכלי זהב ושלדים של בעלי חיים כמו סוסים וחזירי בר. האתר הוא מהמאות 2-3 לפני הספירה
לפוסט בפייסבוק