היסטוריה עולמית

נשיא ארצות הברית איברהם לינקולן, היה אדם גבוה מאוד ורזה. הוא נחשב כאדם מכוער. בעצת אישה אחת, שהשתתפה בעצרת בחירות שארגן הוא החל לגדל זקן כדי לשפר את המראה שלו ואת הפופולאריות שלו בעיני בוחרים פוטנציאליים. לפוסט בפייסבוק

קרב בלנהיים נערך ב-13 באוגוסט 1704 והיה חלק ממלחמת הירושה הספרדית. הקרב נערך בין קואליציה שכללה את בריטניה, האימפריה הרומית הקדושה, הולנד ודנמרק. לבין צבאות צרפת ובווריה. הקרב נערך בכפר בלנהיים על שפת הדנובה בדרום גרמניה של היום. הקרב הבליט את גאונותו הצבאית של מצביא בריטניה, הדוכס ממרלבורו ג'ון צ'רצ'יל. ושל מצביא נוסף אויגן מסבויה, צרפתי שנלחם למען האימפריה הרומית הקדושה. מרלבורו הצליח להצעיד את צבאו 400 ק"מ תוך 5 שבועות בלבד מבלי שנגרמה כל פגיעה לצבאו. בראש הצרפתים עמדו דו כס טלאר, פרדיננד דה מרסין ומקסימיליאן השני עמנואל. הבריטים ובני בריתם הצליחו להביס את הקואליציה הצרפתית כשהם גורמים לה 20 אלף הרוגים ו14190 חיילים שנפלו בשבי. לקואליציה הבריטית היו 4542 הרוגים ו7942 פצועים בלבד. גם המרשל טלר נפל בשבי הבריטי ונשלח לבריטניה. בכך הסירו את האיום הצרפתי על העיר וינה . הקרב נחשב לאחד הניצחונות הגדולים ביותר בהיסטוריה של בריטניה. תמונות: 1. ג'ון צ'רצ'יל דוכס מרלבורו (אדריאן ון דר ורף) 2. הנסיך אויגן מסבויה (יקוב ון סכופן) 3. הדוכס ממרלבורו מקבל את כתב

במאה ה-19 היו חלק ממדינות אירופה במרוץ קולוניאלי. איטליה שהתאחדה זה מכבר התקנאה בהן ורצתה גם היא מושבה באפריקה. לצורך כך החליטה לכבוש את אתיופיה. מתוך מחשבה שצבא אירופה אמור לגבור על צבא פרימיטיבי של מדינה אפריקנית בקלות. בשנת 1885 כבש הצבא האיטלקי את אריתראה. ב1895 צבא איטלקי בפיקוד אורסטה ברטיארי החל פלישה לאתיופיה. וכך בתאריכים 17 בספטמבר 1895 ל-1 במרץ 1896 נערכה מלחמת איטליה- אתיופיה הראשונה. ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין שני הצבאות היתה קרב אמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895.  הכוחות האתיופיים הצליחו להביס כוח איטלקי שהיה מחופר. האיטלקים נאלצו לסגת לאריתריאה. כוח איטלקי בפיקוד ג'וזפה ארימונדי, נשאר באתיופיה. הם השאירו כוח קטן שכלל בעיקר חיילים אריתראים במבצר מקלה. היתר התאחדו עם הכוח האיטלקי בפיקוד ברטיארי באדיגרט שבחבל טיגריי. ב-18 בדצמבר הגיע כוח אתיופי בפיקוד ראס מקונן למבצר מקלה. אבל המפקד האיטלקי בקש משא ומתן על כניעה. בינואר 1896 הגיע קיסר אתיופיה, מנליק השני והחל במצור על מבצר מקלה. בסופו של דבר אפשר למגיני המבצר לסגת ולהצטרף לכוחות ברטיארי. צבאו של ברטיארי שכן בעדווה שבחבל

אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, כונתה המלכה הבתולה. היא סרבה להתחתן כל חייה מאחר שלא רצתה להישלט בידי גברים. מובן מאליו שהיו לה הצעות נישואין רבות, אך כולן נענו בשלילה. אחת מהצעות הנישואין המעניינות ביותר הגיע מצידו של הצאר הרוסי איוון הרביעי- האיום. אליזבת סרבה להצעה שקבלתה אולי הייתה משנה את פני ההיסטוריה. מכתב המחזר הדחוי ששלח איוון לאליזבת בתגובה הוא אחד ממפגני חוסר הדיפלומטיה הגדולים בהיסטוריה, ומראים על אופיו של איוון האיום. אליזבת מצידה בוודאי חששה מאופיו של איוון האיום שבוודאי הזכיר לה במעשיו את אביה, הנרי השמיני וידעה להיזהר מטיפוס כמוהו. 1. מכתב לטיני ששלח אליזבת לאיוון 2. איוון האיום (תרבות) 3. אליזבת הראשונה (תרבות) לפוסט בפייסבוק

היום לפני 492 שנה בבוקר ה-24 בפברואר 1525 נערך קרב פאביה, שהכריע את מלחמת ארבע השנים שהתרחשה באיטליה. כוחות בית הבסבורג (ספרד גרמניה וארצות השפלה למעשה), בפיקוד שרל דה לנוי, יחד עם חיל המצב של פאביה בפיקוד אנטוניו דה לביה, גברו על הצבא הצרפתי בפיקוד המלך פרנסואה הראשון. הכוחות הצרפתיים הובסו והמלך פרנסואה הראשון נפל בשבי ואולץ להכנע למלך קרל החמישי. בעקבות כך נחתם הסכם מדריד בו ותר פרנסואה על שטחים רבים לטובת קרל החמישי. רבים מחשיבים את קרב זה כסופם של ימי הביניים ותחילת העת  החדשה. הסיבה לכך היא שהצבא הצרפתי הורכב מאבירים רכובים ואילו הצבא ההבסבורגי התבסס על שכירי חרב שויצרים שנלחמו בשיטת הפלנקס ועל שימוש רב בנשק חם. כלומר ניצחון של חיילים שכירים על אבירים מהאצולה, וניצחון הנשק החם על האביר המשורין המיושן. אחרי שחתם על הסכם מדריד וותר על שטחים רבים שוחרר המלך פרנסואה מהכלא, כששני בניו שמשו כבני ערובה. הוא מהר להתכחש להסכמים, בטענה שנכפו עליו. תמונות: 1. קרב פאביה 2. קרל החמישי (אנציקלופדיה תרבות) 3. פרנסואה הראשון (ז'אן קלואה) 4. פר נסואה הראשון נכנע 5. פרנסואה הר

קרב ניסיביס נערך בקיץ 217 בניסיביס שבארמניה בין הצבא הרומי של הקיסר החדש מקרינוס לבין צבא פרתי בפיקודו של המלך ארתבן הרביעי. הקרב נמשך שלושה ימים וגרר הרוגים רבים משני הצדדים. בסופו של דבר הסתיים ללא הכרעה. בעקבות הקרב נאלצו הרומאים לשלם לפרתים כופר עצום ולסגת מארם נהריים אותה כבש הקיסר קרקלה רק שנה קודם לכן. תמונות: 1. הקיסר מקרינוס 2. ארתבן הרביעי 3. סצנת קרב לפוסט בפייסבוק

ב-31 באוקטובר 475 הוכרז רומולוס אוגוסטולוס בן העשר לקיסר רומא- או יותר נכון הקיסרות הרומית המערבית. הוא כהן כשליט בובה תחת אביו, פלאביוס אורסטס, שלא היה כשיר למשרת קיסר. המצביא הגרמאני אודוקר כבש את העיר רוואנה, בירת האימפריה הרומית המערבית. ב-4 בספטמבר 476 אלץ אודוקר את רומולוס אוגוסטולוס לוותר על הקיסרות. ובכך הקיץ הקץ על האימפריה הרומית המערבית. למרבה האבסורד שמו של הקיסר האחרון הורכב מהשם רומולוס, כשם מייסדה האגדי של העיר רומא ואוגוסטוס ה קיסר הראשון. תמונות: 1. רומולוס אוגוסטולוס על מטבע רומי 2. אודוקר (אנציקלופדיה תרבות, צייר ג'וזפה ברטולי) 3. הזאבה שמניקה את רומולוס ורמוס מייסדי רומא האגדיים (אנציקלופדיה תרבות) סמלה של רומא 4. הקיסר אוגוסטוס (אנציקלופדיה תרבות) לפוסט בפייסבוק

הקיסר יוליאנוס, היה אחיינו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדת המדינה ברומא. הוא חונך כנוצרי, אך נמשך יותר לדת הרומית העתיקה, והמיר דתו לדת האלילית. כשעלה לשלטון בשנת 361 לספירה, החליט להשיב את הסדר האלילי הישן על כנו. הוא פתח מחדש את המקדשים האליליים, החזיר את הסדר האלילי על כנו, אך אפשר חופש דת מוחלט. הוא ניסה לשכנע בעליונות הדת היוונית רומית הקדומה על פני הנצרות. מינה את עצמו לכהן גדול, פונטיפקס מקסימוס ומינה כהנים לכ ל מחוז. וניסה לעודד אנשים לחזור לדת הישנה על ידי חלוקת צדקה ומפעלי חסד שונים. בנוסף על כך ביטל את זכויות היתר של ערים נוצריות ועודד את הכתות הנוצריות שנחשבו כופרות במטרה לגרום פלוג בקרב הנוצרים. צעד שלו שעורר ביקורת גדולה גם בקרב פגאנים רבים, היה האיסור על מורים נוצרים ללמדבאקדמיות בעקבות מעשיו הדביקה לו הכנסיה את הכינוי הכינוי "יוליאנוס הכופר". בשנת 362 נפגש עם ראשי היהודים באנטיוכיה, והבטיח להם להקים מחדש את בית המקדש. הוא אף קרא ליהודי כל העולם לעלות ליהודה ולסייע בבניה, ותרם כסף וחומרים לבניית בית המקדש. באותה תקופה אסור היה ליהודים להכנס לירושלים

קרב פלודן נערך ב-9 בספטמבר 1513 בין צבא אנגלי בפיקודו של תומאס הווארד הארל של סאפוק לבין צבא סקוטי שפלש לשטח אנגליה בפיקודו של ג'ימס הרביעי מלך סקוטלנד. הצבא הסקוטי ניסה לנצל את העדרו של המלך הנרי השמיני, שהיה במסע מלחמה בצרפת כדי לנגוס משטחה של אנגליה. לכן לקרב הצטרפה שליטת אנגליה בפועל, המלכה קתרין מארגון. הצבא האנגלי הביס את הצבא הסקוטי בצורה קשה ביותר המלך, ג'ימס הרביעי נהרג בקרב. בנוסף על כך נהרגו בקרב רבים מהאצולה והכמורה הסקוטית. מותו של מלך סקוטלנד בקרב גרמה למצב אבס ורדי. אשתו של ג'ימס הרביעי מרגרט טיודור, שהייתה אחותו של מלך אנגליה הנרי השמיני עלתה לשלטון על סקוטלנד כיוון שנשאה את בנו ברחמה. לפוסט בפייסבוק תמונות: 1. קרב פלודן 2. ארל תומאס הווארד 3. ג'ימס הרביעי מלך סקוטלנד

המשחק הגדול, הוא כינוי של המלחמה הקרה שהתנהלה בין בריטניה לאימפריה הרוסית במאה ה-19. בריטניה כידוע שלטה בהודו, בעוד הרוסים התקדמו בכיבושיהם לתוך מרכז אסיה (קזחסטן, אוזבקיסטן טג'יקיסטן, טורקסטן וקירגיסטן של ימינו). הכוחות של שתי המדינות התקרבו מאוד זה לזה. כדי להגן על הודו החליטו הבריטים לנסות להשפיע באפגניסטן, מדינה שחצצה בין הודו לבין שטחי הכיבוש הרוסיים במרכז אסיה. בהתחלה הם פנו לשליט אפגניסטן דוסט מוחמד חאן. אך הוא היה בעל נטיה רוסית יותר. לכן מושל הודו ויליאם אידן הורה לפלוש לאפגניסטן להדיח את דוסט מוחמד ולהמליך במקומו את שוג'ה שאה, השליט הקודם אותו הדיח. 20 אלף חיילים ו38 אלף אנשי מנהלה בריטים והודים בפיקוד ווילובי קוטון. פלשו לאפגניסטן במרס 1839 והחלו בצעידה לכיוון קבול, במסלול קשה שכלל טיפוס על הרים של 4000 מטר. ב-25 לאפריל הם כבשו את קנדהר. ב22 ביולי תקפו את מבצר גזני, שנחשב בלתי חדיר עד אז הם אבדו 200 איש אך הרגו 500 אפגנים ולקחו 1200 שבויים. המבצר נכבש,בקרב המחנה הבריטי הייתה אופוריה. דוסט מוחמד נמלט להרי הינדו כוש. קאבול נפלה ללא קרב ב -6 באוגוסט 1839. בהמשך הסגיר ע

רומאנים רבים נכתבו על האימפריה הרומית. קוו ואדיס של הנריק שנקביץ, אני קלאודיוס של רוברט גרייבס, וסדרת הספרים המצוינת של קולין מקאלוג הם רק דוגמה קטנה מהם. רוב הספרים מתרחשים בתקופה של סוף הרפובליקה הרומית ותחילת הקיסרות וסביב תקופתו של ישו. איקטוס הוא ספר שונה בכך שהוא עוסק בתקופה מאוחרת יותר- רומא של המאה השלישית. ימי שלטונם של הקיסרים קומודוס וספטימוס סוורוס, גם הקיסר לעתיד קרקלה נזכר בספר. הספר עוסק ביארניס, צעיר רומאי בן עניים, שנישואי אמו לאציל רומי  מצרפים אותו למעמד האצולה, שכן נוהגי האימוץ הרומיים הופכים בתנאים מסוימים את הבן המאומץ לבן לכל דבר. יארניס פוגש שם עבד יהודי מהגליל בשם יואיר (הכוונה כנראה ליאיר, רמז לכך שהשם נהגה בהגייה דומה להגייה אשכנזית). יואיר מלמד את יארניס כישורי חיים שעוזרים לו להתקדם, והופך למעין מדריך רוחני שלו. בנוסף על כך הוא נשלח בידי אביו המאמץ ללמוד אצל פילוסוף יווני, ממנו הוא לומד עקרונות לחיים, וגם פוגש את אהבת חייו. יארניס מתגייס ללגיון הרומי, שם הוא הופך לקצין מצטיין בעל שיטות יחודיות, כמו שיטת השושנה ושיטת האיקטוס, עליה מתבסס שמו של הספר. הוא

כמה מהמאפיינים של אהדת ספורט בימינו היו קיימים כבר במרוצי המרכבות באימפריה הרומית ובממשיכתה הביזנטית. כמו שבימינו אוהדי מכבי שרופים לעולם לא ילבשו את האדום של הפועל כך גם בתקופה הרומית היו לקבוצות של מרכבות צבעים. בהתחלה הייתה קבוצת האדומים, שמזוהים עם האל מרס והלבנים של האל אנמוי. אחר כך נוספו עוד שתי קבוצות הירוקים, שייצגו את האדמה ואת האביב, והכחולים, שייצגו את השמים ואת הסתיו. בתקופת הקיסר דומיטיאנוס נוספו עוד שתיים הסגולים והזהובים, אך הן הפסיקו לפעול אחרי מותו. ממש כמו  בספורט המוטורי של ימינו ובענף האופניים סייעו רכבי הקבוצה אחד לשני באסטרטגיות שונות. רוכבים עברו מקבוצה לקבוצה ממש כמו בימינו. וסביב הענף התפתחו כמובן גם הימורים. הרומאים היו גם רושמים את הסטטיסטיקות של הרוכבים המרכבות והסוסים. הביזנטים ממשיכיהם של הרומאים היו משוגעים אפילו יותר למרוצי מרכבות. בספר החוקים הביזנטי, ישנו חוק האוסר להטיל קללות על רוכבי קבוצה יריבה. הקבוצות הצטמצמו לשתיים הכחולים והירוקים, אבל לבישת מדים בצבעי הקבוצה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרוץ. נוסף גם מימד דתי הכחולים נטו להיות מאמיני כנסיות מונופיזי

קרב שערי טריאנוס היה קרב בין הצבא הביזנטי לצבא הבולגרי. ב17 לאוגוסט 986. הצבא הבולגרי תחת המלך סמואיל הביס את הצבא הביזנטי של הקיסר בסיליוס השני. במבצר שערי טריאנוס בקרבת סרדץ שבבולגריה (כיום הבירה סופיה). הצבא הביזנטי שצר על המבצר, סבל מרעב ומוראל נמוך (למרבה האבסורד, למרות שהוא זה שבצע את המצור). הבולגרים שרפו את מכונות המצור הביזנטיות ואלצו את הביזנטים לסגת בבושת פנים. לפוסט בפייסבוק

עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי ( 6 בספטמבר 1809- 26 במאי 1883) היה מנהיג המרד נגד הצרפתים באלג'יריה במאה ה-19. בשנת 1830 השתלטה צרפת על אלג'יריה, שהייתה עד אז תחת שלטון עוסמאני רופף. עבד אל קאדר שהיה מנהיג מוסלמי סופי (סופים הם זרמים מיסטיים באסלאם). נבחר בידי רוב ראשי השבטים האלג'יראיים להנהיג את המרד נגד הצרפתים.  עבד אל קאדר הצליח להקים מדינה מוסלמית ששלטה עד 1839 על שני שליש מהמדינה האלג'יראית ובירתה תלמסן שעל הגבול עם מרוקו העצמאית (מה שהווה יתרון). המרד היה כל כך מוצלח שכוחות ה צבא הצרפתיים תוגברו עד מאה אלף חיילים. בשנת 1836 הגיע להפסקת אש עם הצרפתים וב1837 אף הכירו במדינת עבד אל קאדר. בשנת 1839 הצרפתים הפרו את הפסקת האש בכך שכבשו את העיר קונסטנטין. עבד אל קאדר חדש את הלחימה מול הצרפתים. הוא נלחם נגד הצרפתים בלוחמת גרילה והתקדם לעבר עיר הבירה אלג'יר. אולם הצרפתים הנהיגו מלחמה בשיטת האדמה החרוכה והצליחו בשנת 1843 לדכא את המרד. עבד אל קאדר ברח למרוקו ונהל משם מלחמת גרילה מול הצרפתים. הצרפתים אף פתחו במלחמה מול מרוקו במטרה שיסגירו לידיהם את עבד אל קאדר ( https://w

האימאם שאמיל (1797 - 1871) היה מנהיג דתי ופוליטי שנלחם נגד הרוסים בצ'צ'ניה ודגסטן שבקווקז. ב1828 בעת החאג' למכה פגש את עבד אל קאדר, מנהיג המרד המוסלמי נגד הצרפתים באלג'יר, והושפע ממנו מאוד. בשנים 1834-59 הנהיג את המוסלמים הקווקזים, במלחמות הקווקז נגד רוסיה, אחרי שמנהיג המרד הקודם והמורה שלו גאזי מולא נהרג בקרב. שאמיל נלחם נגד הרוסים בלוחמת גרילה וגרם להם אבדות כבדות, אך בשנת 1859 נכנע לרוסים. הוא נשבה בידי הרוסים. תחילה בדגסטן, אחר כך נפגש עם הצאר אלכסנדר השני במוסקווה. ושה ה עם משפחתו בעיר הרוסית קלוגה. בשנת 1869 אושר לו לעלות למכה ולסיים בה את חייו. הוא על למכה דרך איסטנבול. שם מת בשנת 1871 ונקבר בעיר מדינה. בניו לא הלכו בדרכו ונעשו קצינים בצבא הרוסי. האימאם שמיל היה מודל לחיקוי עבור המורדים נגד הרוסים בצ'צ'ניה במאה ה-21 תמונות: 1. אימאם שמיל 2. כניעתו של אימאם שמיל לפוסט בפייסבוק

בשנת 1315 שלח רוברט דה ברוס מלך סקוטלנד את אחיו הצעיר  אדוארד דה ברוס בראש צבא לכבוש את אירלנד. במטרה ליצור חזית נוספת מול אנגליה. ב26 למאי נחת באירלנד צבא סקוטי של 5000 חיילים. בתחילת יוני, דונל אוניל ו12 ראשי שבטים איריים נשבעו אמונים לאדוארד ברוס כמלך אירלנד. שני האחים ברוס תכננו לפלוש גם לווילס ולהקים ברית קלטית נגד אנגליה. אדוארד ברוס וצבאו החלו במסע כיבושים ברחבי אירלנד תוך שהם נלחמים בצבאות אנגלו- נורמניים ואירים כאחד. אדוארד ברוס המשיך במסע כיבושים כשהוא הורס וכובש את  מעוזי מתנגדיו. בשנת 1317 שלחו תומכיו של אדוארד ברוס בקשה לאפיפיור יוהנס ה22 שיכיר בו ולא באדוארד השני מלך אנגליה כמלך אירלנד. האפיפיור התעלם מהבקשה. בנוסף על כך לא הצליח אדוארד ברוס לחסל את מעוזי ההתנגדות גם בקרב האנגלים וגם בקרב ראשי שבטים איריים. כשהם כובשים ונסוגים לסירוגין ולא מצליחים להחזיק בשטחים אותם כבשו. מחסור באספקה גרם לכך שצבאו של ברוס הזין עצמו מביזת יבול של איכרים איריים, מה שלא הגדיל את הפופולאריות שלו באירלנד, באותן שנים שהיו שנות רעב גדול בכל אירופה ב14 באוקטובר הובס צבאו של אדוארד ברוס ב

אהבת אחים לא הייתה בין ארתחששתא השני מלך פרס לבין אחיו כורש, שכונה "כורש הצעיר" כבר בטקס ההכתרה ניסה כורש הצעיר להתנקש בחיי אחיו. למזלו הרב של כורש אמו פריסטיס, אהבה אותו יותר מאת אחיו ( ואף העדיפה שהוא ולא אחיו ימלוך, אבל אף אחד לא שאל אותה) וכך בלחץ אמו ארתחששתא ותר לאחיו. כורש הצעיר חזר לתפקידו הקודם סטרפ ( אחשדרפן) סרדיס- כיום במערב טורקיה. חלומותיו של כורש למלוך לא הסתימו. בדיוק באותה תקופה הסתימו המלחמות הפלופונסיות בין אתונה וספרטה. אלפי לוחמים יוונים נותרו מובטלים והיו מוכנים להשכיר עצמם לכל מי שישלם. כורש שמשל באזור יווני הכיר היטב את סגולות היוונים כלוחמים. הוא גייס 12 אלף חיילים יוונים, ושכר כמצביא. את קלארכוס, לשעבר מושל העיר ביזנטיון מטעם ספרטה. היוונים התאמנו בסרדיס כשהם משוכנעים שהם יוצאים למלחמה נגד טיספרנס, סטרפ קריה. בראשית שנת 401 לפני הספירה רכז כורש הצעיר את כל צבאן בסרדיס, וטען שהוא יוצא למלחמה בפסידים. אבל טיספרנס חשד בו, ורכב עם 500 פרשים להזהיר את המלך. כורש פנה גם לספרטנים, שסייע להם בעבר מול אתונה, והם שלחו, אחרי התלבטות קשה 700 חיילים ו35 ספינות

קבר בנו חסן הוא אחוזת קבר מצרית מהמאות 11-12 לפני הספירה. מבנו חסן שנמצאת מערבית לנילוס במרכז מצרים. הקבר מלא בציורי קיר רבים, שמראים סצנות מהחיים במצרים בחיות ובצבעוניות רבה. ציור הקיר המפורסם ביותר שם הוא מקברו של הפקיד המצרי חנומ-חותפ. בציור רואים נוודים ממוצא שמי שמביאים למצרים את מטלטליהם למכירה על גבי חמורים. ובנוסף מביאים אתם חיות בר אופייניות כמו יעל וצבי.  בציור ניתן לראות את ההבדלים במראה ובהופעה בין המצרים לשמים (ככל הנראה כנענים) המצרים לבושים בלבן בעלי זקנקנים (מלאכותיים) בעוד השמי לבושים בבגדים צבעוניים ובעלי זקנים שמכסים את הפנים. כמו כן המצרים כהי עור והכנענים בהירים. אחד מהם מוזכר בשמו אבישה או אבישר. מכונה "חקה-חסת" (החיקסוס) - 'שליט ארץ זרה' בשפה המצרית הקדומה לפוסט בפייסבוק