רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2016

הבה נרימה Judas Maccabaeus

תמונה
אחד משירי החנוכה הפופולאריים בילדותנו היה השיר הבה נרימה מאת לוין קיפניס. מנגינת השיר היא למעשה המוסיקה של האורטוריה יהודה המקבי (Judas Maccabaeus) מאת המלחין הגרמני גאורג פרידריך הנדל (1685-1789), שהיה אותו זמן מלחין החצר של מלכי בריטניה. האורטוריה נכתבה לרגל נצחונו של הנסיך ויליאם אוגוסטוס דוכס קמברלנד, בנו השלישי של ג'ורג' השני מלך בריטניה, שהומשל ליהודה המקבי. בשנת 1746בקרב קולודן נגד היעקוביטים הקתולים. האורטוריה מבוססת על ליברטו מאת דיויד מורל. לאורטוריה: https://www.youtube.com/watch?v=939-BHNKWNI תמונות: 1. הנדל ציור של בלתזר דנר 2. דוכס קמברלנד ציור ג'ושוע ריינולדס 3-5 דיסקים שונים של האורטוריה לפוסט בפייסבוק

שבחי מעוז

תמונה
אתמול דברנו על הפיוט מעוז צור והיום נדבר בשיר אותו חברה והלחינה נעמי שמר "שבחי מעוז". בשיר זה משתמשת נעמי שמר במשפט "מעוז צור ישועתי" מפיוט חנוכה המפורסם, כשהיא מתייחסת למעוזים, אותם מוצבים ישראליים שישבו מול מצרים על תעלת סואץ באותה תקופה. השיר בוצע בידי להקת פיקוד דרום בשנת 1971. נעמי שמר מספרת שכתבה אותו בהשפעת ביקור שלה באחד המעוזים בו ראתה חיילים מדליקים נרות חנוכה בחנוכייה עשויה מפגזים. לשיר:  https://youtu.be/XgN-TnNXZio לפוסט בפייסבוק

מעוז צור

תמונה
הפיוט הכי מפורסם של חג החנוכה הוא הפיוט "מעוז צור". הפיוט נכתב בידי משורר בשם מרדכי בגרמניה של המאה ה13 בתקופת מסעי הצלב בהם נרדפו היהודים. נהוג לשיר את השיר במנגינה שבמקורה היא של מזמור כנסייתי פרוטסטנטי מגרמניה. מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.  אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ: רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה  חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה: דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי  קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי: כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ

מקבים ד'

תמונה
הרביעי והאחרון הוא ספר מקבים ד' והוא שוב עוסק במקבים. הספר נכתב ביוונית ככל הנראה באזור סוריה במאה הראשונה לפני הספירה או הראשונה לספירה. הספר מעלה טענה פילוסופית של עליונות האמונה על היצרים. לשם כך הוא מביא שני סיפורים ידועים מתקופת מרד החשמונאים. סיפורה של חנה ושבעת בניה שסרבו להשתחוות לזאוס ונרצחו בידי היוונים בזה אחר זה לעיני אימם, שנשארה איתנה באמונתה.  המקרה השני הוא של הנכבד היהודי אלעזר הזקן שסרב לאכול מבשר החזיר ואחר כך סרב לאכול מבשר כשר שמא תהיה מראית עין שמדובר בבשר חזיר ובשל כך הוצא להורג בידי היוונים.  הספר הוא ספר הלניסטי מובהק ומושפע מהפילוסופיה והרטוריקה היוונית, ומשתמש בהם כדי להוכיח את עליונות הדת היהודית. לפוסט בפייסבוק

מקבים ג

תמונה
בהמשך לפוסטי חנוכה הפעם לספר מקבים (או חשמונאים) ג'.  הספר לא עוסק כלל במקבים ולא ברור מה הסיבה שזכה לשמו. מסיבה לא ברורה שובץ בין מקבים ב' למקבים ד'. הספר מספר שני סיפורים מימיו של תלמי הרביעי ((221-204 לפני הספירה) מלכה המקדוני של מצרים.  הסיפור הראשון מתאר את קרב רפיח ( https://www.facebook.com/ historiaolamit/posts/ 665246813629858 ). שם המלך תלמי ניצל בידי יהודי מומר, בשם דוסיתיאוס בן דרימילוס. אחר  כך מסופר על ביקורו של  תלמי בירושלים בו ניסה לחלל את בית המקדש והיהודים ניסו להניאו מכך.  בהמשך מסופר על התנכלותו ליהודי מצרים. על כך שגזר עליהם לעבוד את דיוניסוס. בעקבות סרובם של יהודים רבים גזר עליהם המלך המתה על ידי דריסה בידי פילים מסוממים. הגזרה נמנעה בידי מלאכים שעצרו את הפילים. בעקבות כך בוטלה הגזרה. יתכן שהספר קושר עם ספרי המקבים בגלל שגם בו היה ניסיון לחלל את בית המקדש וגזרות נגד יהודים בידי מלך יווני. יוספוס השתמש בספר כמקור לספרו אולם מרבית המאורעות המתוארים בספר מפוקפקים מבחינה היסטורית. הספר נכתב בשפה היוונית לא ברור מתי תמונה: מטבע של תלמי הרביעי לפוסט בפיי

מקבים ב'

תמונה
ונמשיך בסקירת ספרי המקבים לכבוד חנוכה. הפעם נדבר על מקבים ב' או חשמונאים ב' בשמו השני. הספר שנכתב במקור ביוונית הוא סיכום של חמישה ספרים שנכתבו בידי יהודי הלניסטי בשם יאסון מקירני (כיום בלוב). וככל הנראה נכתב באלכסנדריה שבמצרים בה חיה קהילה גדולה ופורחת רוחנית של יהודים דוברי יוונית. הספר מתחיל באיגרת שנשלחה מיהודה ליהודי מצרים בעניין חנוכת בית המקדש. והודעה בעניין החג החדש חג החנוכה, שנקרא בספר סוכות של חודש כסליו. מתוארך לתאריך 188 למניין השטרות, שנת 125/124 לפנה"ס לערך. בנ וסף הספר עוסק במקרה שהוביל לחג נוסף הידוע כיום ניקנור שנחגג בי"ג אדר אותו הפסיקו לחגוג אחרי חורבן הבית השני ( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/515138728640668 ). הספר עוסק גם הוא בדומה למקבים א' במלחמות המקבים נגד האימפריה הסלווקית, ומטבע הדברים חופף לו בדברים רבים. סיפור מפורסם שמגיע מהספר הוא סיפור חנה ושבעת בניה. עוד סיפור מפורסם מהספר הוא על אלעזר הזקן שנהרג בשל סרובו לאכול מבזר החזיר תרגום של מקבים ב':  http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-b-2.htm בתמונה

מקבים א

תמונה
לכבוד חנוכה נדבר על ארבעת ספרי מקבים.  הספר הראשון עליו נדבר הוא מקבים א או בשמו השני חשמונאים א''. כידוע ספרי המקבים אינם חלק מהתנ"ך בגירסתו היהודית והם נמנים על הספרים החיצוניים. הספרים נכתבו בידי סופרים שונים בשפות שונות ואינם מהווים המשך של אחד של השני.  מקבים א' נכתב ככל הנראה ביהודה בשפה העברית, אולם המקור העברי שלו אבד והוא שרד ביוונית ובשפות אחרות אליהם תורגם. בסמוך לתקופה של המאורעות אותם ה וא מתאר (ככל הנראה נכתב בין השנים 160-135 לפני הספירה יש המאחרים אותו לתקופת אלכסנדר ינאי).  הספר עוסק במלחמה שנהלו המקבים נגד האימפריה היוונית הסלווקית. בתקופתם של מתתיהו יהודה המקבי, ואחר כך בפיקוד אחיו יהודה יונתן ושמעון. (אלעזר נהרג בקרב כתוצאה ממחיצת פיל).  הספר מתחיל בגזרות שגזר אנטיוכוס אפיפנס שגרמו לפרוץ המרד ומסתיים בתקופת שלטונו של הכהן הגדול יוחנן הורקנוס. תרגום של הספר לעברית: https:// books.google.co.il/ books?id=kgMVAAAAYAAJ&pg=PA 3#v=onepage&q&f=false  בתמונה אלעזר החשמונאי מאת הצייר הנהדר מקס שטולמן לפוסט בפייסבוק

גראפיטי מזמן המקבים

תמונה
עדות שכנראה קשורה לכיבושי המכבים נמצאה באתר הארכיאולוגי גזר. לפי מקבים א' ( שם תרגם המתרגם היווני בטעות עזה), ויוסף בן מתתיהו בנה לעצמו שמעון בן מתתיהו החשמונאי ארמון בגזר, אותה כבש מתושביה הההלניסטיים. ביסודות אחד המבנים בגזר נמצאה כתובת ביוונית שאומרת: " פמפראס ( מבקש) שהאש תהרוס את ארמונו של שמעון" ("Παμπρς Σιμοονος κατοπαςη πυρ βασιλειον".) ככל הנראה עבד יווני בשם פמפרס שתל את הכתובת ביסוד הבניין. לפוסט בפייסבוק

מטבע של המלך דיודוטוס טריפון

תמונה
פוסט ראשון לכבוד חנוכה מטבע של המלך דיודוטוס טריפון (139-1422 לפני הספירה). מי שרצח בעורמה את יונתן המקבי ( https://www.facebook.com/ historiaolamit/posts/ 559102607577613 ). המטבע הוא של טטרדרכמה מכסף. מעוטר מצד אחד בפרופיל של טריפון. מצד שני יש קסדה מעוטרת בקרן של יעל. על המטבע כתובת ביוונית של המלך טריפון (השליט) האבסולוטי. שכן טריפון החל את דרכו כעוצר של אנטיוכוס השישי ואחר כך השתלט על השלטון כשליט יחיד לפוסט בפייסבוק

מסרק הזהב הסקיתי

תמונה
המסרק היפה בעולם הוא מסרק סקיתי עשוי זהב מן המאה הרביעית לפני הספירה. המסרק עליו מפוסלת סצנת קרב בין לוחמים סקיתים. הפריט, שככל הנראה עוצב לפי בקשה סקיתית בידי צורף יווני, או לפחות בהשפעה יוונית ברורה, שכן באזור אוקראינה של היום נמצאו מספר מושבות יווניות. ניתן ללמוד ממנו על הלבוש, אופן הרכיבה וכלי הנשק ששמשו את הסקיתים, אחד העמים שהשאיר אחריו הרבה מורשת חומרית ומעט מאוד מורשת כתובה. המסרק נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בסולוחה שבאוקראינה.  כיום ניתן לראות את המסרק במוזיאון הרמיטאז' בסנט פטרסבורג. לפוסט בפייסבוק

מלחמת העצמאות הדרום אמריקנית

תמונה
בשנת 1808 נפוליאון בונפרטה בגד בבן בריתו פרננדו מלך ספרד, הדיח אותו ומינה במקומו את אחיו ז'וזף. בעקבות כך החלה תסיסה במושבות הספרדיות בדרום אמריקה. חונטות צבאיות מורדות קמו בקרקס וקיטו שבגרנדה החדשה (כיום ונצואלה ואקואדור), סנטיאגו שבפרו ובואנוס איירס שבאזור נהר פלאטה. בכל תת שלוש תת הממלכות הספרדיות ביבשת. תחילה הם שמרו על נאמנות למלך המודח פרננדו, אבל ממשלת קאדיס, העיר הספרדית היחידה שלא הייתה תחת חסות נפוליאון, שלחו ב1814 כוחות להלחם בקריאולים (ילידי דרום אמריקה ממוצא אירו פי), מה שהפך בעקבות כך למלחמת מלוכנים ורפובליקנים.  המלחמה הפכה למלחמת אזרחים כלל יבשתית, באזור לה פלאטה נכשלה החונטה שלוש פעמים בנסיונותיה לנצח את המלוכנים. הפרגואיים הכריזו כבר ב1811 שהם מתנתקים מחונטת בואנוס אירס ומספרד. באורוגואי הוקמה ב1815 קונפדרציה שכונתה קונפדרציית ארטיגס, על שם המייסד חוסה חרבווסיו ארטיגס. בינתיים נפולאיון הובס, וספרד שהתאוששה מהכיבוש, שלחה חיילים לדכא את המרד בדרום אמריקה. מעוז הספרדים היה במושב המשנה למלך בלימה. כל דרום אמריקה נכבשה מחדש מלבד בואנוס איירס וחלקים מאזור נהר הפלאטה.

כתובת דהולווירה

תמונה
כבר דברנו בעבר על תרבות עמק האינדוס, שפרחה בצפון הודו ופקיסטן של ימינו באלפים השלישי והשני לפני הספירה, לפני בוא ההודו אירופים, והתפרסמה במיוחד בשני אתרים מוהאנג'ו דארו והראפה.( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/534693860018488 ). תרבות האינדוס השאירה אחריה כתב שלא פוענח עד היום, מאחר והכתובת קצרות ואין מקור להשוואה. מרבית הכתובות של התרבות מופיעות על חותמות. דוגמה יוצאת דופן היא כתובת שמופיעה באתר של התרבות שנקרא דהולווירה, במדינת פנג'ב. בכניסה לעיר ישנה כתובת עשויה מאריחי גבס המשובצים ברצפה כאריחי פסיפס. יתכן שמדובר ב"שלט" עם שם העיר. כל זמן שהכתב לא מפוענח לא נדע. תמונות: 1. "השלט" מדהולווירה 2. תהעתקה ברורה יותר של האותיות 3. דוגמאות לתביעות חותמת עם כתב של תרבות האינדוס לפוסט בפייסבוק

המצור הסיני על אלבזינו

תמונה
אלבזינו הייתה מושבה רוסית מבוצרת ששוכנת על נהר אמור במזרח הרחוק. הקיסר הסיני קנגשי משושלת צ'ינג (1661–17222) ראה את השטח כשטח סיני ואת הרוסים כפולשים. בשנת 1682, הקיסר שלח משלחת למפות את האזור, כדי לבדוק את האיום מצד הרוסים. המרגלים מסרו לו שעל אף שחומות אלבזינו עשויות עץ, הן בנויות בצורה שרק תותחים יצליחו להבקיע אותן. ההכנות למסע מלחמה של אלפי קילומטרים נמשכו 3 שנים. רק ביוני 1685 הגיע הצבא הסיני מול חומות אלבזינו. הקיסר הורה לנסות ראשית כל למנוע שפיכות דמים ולבקש מהעיר כניעה ללא מלחמה. המצביא הסיני בן המנצ'ו לנגסטן, הורה לא לתקוף ראשונים את הרוסים, ואם הם תוקפים ראשונים ונכנעים להמנע מפגיעה בהם, ולהראות להם את מידת הנדיבות. הסינים התמקמו דרומית למבצר, ובנו סביבו עמדות מוגבהות  של קשתים. מצפון מזרח ומערב למצודה הם הציבו תותחים. בנהר מדרום מזרח היו גם ספינות תותחים סיניות, סך הכל היו לסינים לפי מקורות מערביים יותר מ150 קני תותח. בנוסף היתה יחידה של כמאה מוסקטרים. בימים הראשונים למצור נהרגו יותר מ1000 רוסים,חומות העץ של אלבזינו ומבצריה ניזוקו קשות. אבל החומה עדיין עמדה, והסיני

השליט היהודי זכריה דה גויזולפי

תמונה
בשנת 1419 התחתן שמעון דה גויזולפי, בן למשפחת סוחרים עשירה יהודית מגנואה עם ביקאק האנם, נסיכה מהעיר טמוטאראקן שבחצי האי טמאן שעל הים השחור (כיום בדרום רוסיה) מקום בו חיה אוכלוסיה מעורבת של יהודים, איטלקים, יוונים צ'רקסים וסלאבים. בכך הפכך לשליט טמאן, ומושבו היה בעיר מטרגה. בכך משפחת גיזולפי היהודית שלטה באזור כקונסולים של המושבה הגנואזית גזריה שבחצי האי קרים. בשנת 1453 ותרה רפובליקת גנואה על מושבותיה בקרים לטובת בנק סן ג'ורג'יו, שהיתה חייבת לו חובות עצומים. משפחת גיזולפי המש יכה לשלוט באזור טמאן בשם הבנק. בסביבות 14800 עלה לשלטון בטמאן זכריה דה גויזולפי. בתקופה זו הייתה טמאן תחת מצור של האימפריה העוסמאנית. בשנת 1482 גויזולפי ונתיניו נאלצו לעזוב את מטרגה ומצאו מקלט באי מטריצ'ה. ב12 באוגוסט אותה שנה גויזולפי הודיע לבנק סן ג'ורג'יו על מצבו ובקש מענק של אלף דוקאטים, באמצעותם שמר על ידידותם של בני בריתו הגותים של קרים. הוא איים שאם לא יקבל סיוע יעזוב לולאכיה שם קבל הצעה למקלט מהנסיך סטפאן הגדול.  בינתים הטורקים המשיכו להשתלט על גזריה וכבשו גם את טאנה (אזוב). גויזולפ

מדי צבא רומניה במלחמת העולם הראשונה

תמונה
בעוד שכל העולם עובר למדי הסוואה, הצבא הרומני במלחמת העולם הראשונה נשאר עם מסורת מדי המאה ה19 שאופיינו בקישוטים בולטים לעין שהפכו את החייל הרומני למטרה נעה לפוסט בפייסבוק

ההיסטוריה הסודית

תמונה
אחת הבעיות בלימוד היסטוריה, היא שההיסטוריה נכתבה פעמים רבות בידי היסטוריונים "מטעם", כלומר כאלה שקבלו כסף משליט כלשהו כדי לפאר את השגיו ונצחונותיו. מקרה מיוחד הוא המקרה של ההיסטוריון פרוקופיוס מקיסריה.  פרוקופיוס (500-5544) היה ההיסטוריון הרשמי של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס ואשתו הקיסרית תאודורה ושל מצביאם בליסריוס. פרוקופיוס כתב מספר ספרי היסטוריה "רשמיים" כמו "מלחמות יוסטיניאנוס" ו"בנייני יוסטיניאנוס", שכמובן האדירו את דמותו של הקיסר.  מצד שני הוא הוציא ספר שנודע כ"היסטוריה הסודית" או בשמו היווני "אנקדוטה"- מילה יוונית שמשמעותה זכרונות שלא פורסמו (שהפכה למונח המוכר לכולנו). בהיסטוריה הסודית שלו פרוקופיוס מתאר את יוסטיניאנוס כקיסר אכזר ותאוותן, את תאודורה (שהחלה את הקריירה שלה כרקדנית וכנראה כזונה) כאישה מושחתת מינית. הוא תוקף בספר גם את בליסריוס ואשתו אנטונינה. בנוסף על תאורים מאוד לא מחמיאים של אנשי הפמליה הקיסרית. תמונה: 1. יוסטיניאנוס תאודורה ופמלייתם מתוך TOUT L'UNIVERS  הגירסה הצרפתית של אנציקלופדיה תרבות 22. כנסיי

קבוצת הכדורגל של המשטרה הבריטית

תמונה
חובבי הכדורגל הישראלי והטריויה יודעים ודאי שאלופת המדינה ומחזיקת הגביע הראשונה בכדורגל הייתה קבוצת "המשטרה הבריטית" שזכתה באליפות עונת 1931-2. הקבוצה שמגרשה הביתי היה תחילה בירושלים, ובהמשך הועבר בצריפין כדי לא לפגוע בקדושת השבת בעיר הקודש. הקבוצה הורכבה כמובן משוטרים בריטים. בין שחקניה היו כאלה ששחקו בעבר בליגה האנגלית הראשונה- צ'ארלס צ'אקר בבברנלי, סידני ווב בליברפול, גורדון סימונס בארסנל ואימרי בבולטון. אחד משחקני הקבוצה טייפי תומאס, אחראי למקרה טראגי. תומאס חזר אחרי אשת רופא ירושלמי משלא נענתה לחיזוריו רצח אותה והתאבד. לפוסט בפייסבוק

אגתוקלס מסירקוזה

תמונה
אגתוקלס (361-289 לפני הספירה) היה בנו של כדר פשוט שנולד למשפחה יוונית בסיציליה. בגיל צעיר עבר לעיר הגדולה סירקוזה. בתחילה עסק במסחר, אולם מאוחר יותר התגייס יחד עם אחיו אנתנדר לצבא. בשנת 333 לפני הספירה נשא את אלמנתו של דמאס, שהיה אדם עשיר מאוד, וכמובן ירש את הונו הרב. אגתוקלס ניסה פעמים להשתלט על הסיעה האוליגרכית ששלטה בסירקוזה, בעקבות כך הוגלה פעמים. בשנת 317 לפה"ס חזר לסירקוזה בראש צבא של שכירי חרב, כשהוא נשבע חגיגית להנהיג דמוקרטיה בסירקוזה. אלא שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. א גתוקלס השתלט על השלטון בסירקוזה טבח ב10,000 ממתנגדיו. הוא גייס צבא וצי חזקים והשתלט על מרבית האי סיציליה. בשנת 311 הסתבך במלחמה עם קרתגו והובס על ידי הקרתגנים בקרב על נהר הימרה, בעקבות כך נותר נצור בעירו סירקוזה. כדי להשתחרר מקרתגו הוא ניסה להלחם מול הקרתגנים במגרשם הביתי באפריקה. הוא כרת ברית נגד קרתגו עם אופלס, שליט המושבה היוונית קירינאיקה (כיום בלוב) ואף רשם מספר נצחונות על הקרתגנים. אולם בשנת 307 לפנה"ס הובס וברח חזרה לסיציליה. בשנת 306 לפני הספירה כרת ברית שלום עם קרתגו. בשנת 304 לפני הספירה ה

אמונדסן מגיע לקוטב הדרומי

תמונה
בתאריך של היום 14 בדצמבר 1911 הצליחה לראשונה משלחת אנושית להגיע לקוטב הדרומי של כדור הארץ המשלחת בראשותו של הנורווגי רואלד אמונדסן. אמונדסן הניף את דגל נורווגיה, שרק שש שנים קודם לכן קבלה עצמאות משוודיה, בנקודה הדרומית ביותר בכדור הארץ. משלחתו של אמונדסן הקדימה בארבעה שבועות את המשלחת הבריטית של רוברט סקוט, שבוודאי התאכזבה לראות את הדגל הנורווגי מונף בקוטב (זאת בהנחה שהצליח להשאר עומד ברוחות של אנטרקטיקה). תמונה מאת די מריה באנציקלופדיה העולם מראשיתו ועד ימינו (כאן בגרסה הצרפתית) לפ וסט בפייסבוק

ארמון השאם

תמונה
ארמון השאם או חרבת מפג'ר הוא אתר ארכיאולוגי מהתקופה הערבית הקדומה, שנמצא בקרבת העיר יריחו. הארמון נבנה ככל הנראה בימיו של הח'ליף הערבי העשירי הישאם אבן עבד אל מאלכ לבית אומאיה (691-743), ושמו נמצא על לוח שיש באתר. באתר נמצאו עמודים, פסיפסים ופסלים שהראו, שלפחות בראשית התקופה הערבית האמנות הערבית הושפעה מאוד מהאמנות היוונית ביזנטית, כפי שניתן לראות גם במסגד אומאיה בדמשק. וכן שלערבים הקדומים לא הייתה בעיה להשתמש בפסלים ותמונות. האמנות והאדריכלות בארמון מדהימים ביופים. ככל הנרא ה החל'יף, שמושבו היה בדמשק, בנה את הארמון ביריחו בגלל מזג האוויר הנוח שלה בתקופת החורף. תמונות: 1. הכתובה בו מופיע שמו של השאם 2. שרידי קיר, עם קשתות 3. פיסול שנמצא באתר 4. פסיפס של אריה טורף צבי לפוסט בפייסבוק

שומר הראש הממלוכי של נפוליאון

תמונה
כידוע נפוליאון בונפרטה נצח במצרים צבא ממלוכי בצורה די מוחצת. יחד עם זאת הוא התרשם מאוד מהופעתם ומרוח הלחימה שלהם, עד כדי כך שלקח לעצמו שומר ראש ממלוכי. שמו של השומר היה רוסטם ראזה (1783-1845), נולד למשפחה ארמנית בטביליסי שבגיאורגיה. בגיל 13 נחטף ונמכר לעבד בקהיר. הטורקים העניקו לו את השם אידז'איה וגויס לחיל הממלוכים. הוא הוצג בפני נפוליאון בידי השיח' של קהיר בשנת 1798. הוא המשיך להיות שומר ראשו של נפוליאון גם כשחזר לצרפת, שם נישא לצרפתיה בשם מדמואזל דוביל. בשנת 1814 נפוליאון בקש ממנו להתלוות אליו לגלות באי אלבה, אך הוא סרב כי בקש להשאר עם אשתו. מת בדורדן שבצרפת בשנת 1845 צייר: אוראס ורנה לפוסט בפייסבוק

מסיניסה מלך נומידיה

תמונה
נומידיה הייתה מדינה בשטח צפון אפריקה, בערך באלג'יריה של היום. תושביה היו ממוצא ברברי, הם היו פרשים מצוינים שידעו לרכוב ללא אוכף. למעשה מהשם נומידים נגזרה המילה NOMAD, שמשמעותה נווד. בתקופת המלחמה הפונית השניה, הנומידים הפכו לחלק למלחמה המדממת בין רומא וקרתגו. בגיל 17 בלבד התבלט בקרב הנומידים מצביא בשם, הנסיך מסיניסה (238-148 לפני הספירה) שהוביל את הנומידים המזרחיים הפרו קרתגנים לניצחון על סיפקס מלך הנומידים המערביים הפרו רומי. מסיניסה הצטרף לכוחות קרתגו שלחמו נגד הרומאים בספרד. מסיניסה היה אחד מהגורמים העיקריים להפסדים שנחלו האחים סקיפיו בספרד באותה תקופה מידי קרתגו. כעברו כמה שנים מת מלך הקרתגנים ואביו של מסיניסה. מי שפקד על הכוחות הנומידיים בספרד היה דודו מסיווה. מסיניסה הוזעק לספרד כדי להצטרף לדודו במלחמה. מסיניסה חבר למצביא הקרתגני מגון, בניגוד להוראת דודו מסיוה. סקיפיו (לימים אפריקנוס) הביס אותם. כל הלוחמים הנומידיים שנשארו חיים נפלו בשבי ונמכרו לעבדות, אך כאשר סקיפיו הבין שמסיניסה הוא בן למשפחת מלוכה, נתן לו בגדים חדשים וסוס ואפשר לו לרכב חזרה לדודו מסיווה. היחס של סק

ראג'הראג'ה צ'ולה

תמונה
ראג'הראג'ה צ'ולה (985-1014) היה שליט טמילי מדרום תת היבשת ההודית. משמעות השם ראג'הראג'ה היא מלך המלכים. צ'ולה נודע בכיבושי היבשתיים והימיים. בהתחלה הצליח להכניע את שתי המדינות הדרום הודיות פנדיה וצ'רה, ולהשלים כהשתלטות על דרום תת היבשת. בשנת 933 כבש חלק מצילון, היא סרי לנקה של ימינו אחרי שהכניע את מהינדה החמישי מלך הסינהלים. הוא הפך את פולונרווה שבצילון לבירתו, ואף הקים בה מקדש לשיוה. צאצאיו השלימו השתלטות על שאר האי. במקביל המשיך במלחמותיו ברחבי תת היבשת והביס את צ'ולקיה וקלינגה. בהמשך כבש גם את איי מלדיב ובכך הביא את ממלכתו לשיא התפשטותה. בתקופתו נהנו הטמילים מפריחה אמנותית ותרבותית. מקדשים הינדיים רבים נבנו. וכתובות מונומנטאליות רבות נחקקו. הוא נחשב לגדול השליטים הטאמיליים בהיסטוריה. תמונות: 1. שער חוברת קומיקס הודית 2.מקדש לאל שיוה בריהדסוורר שנבנה בתקופתו בטנג'וור במדינת טאמיל נאדו שבהודו 3. כתובת מונומנטאלית מתקופתו 4. מטבעות מתקופתו לפוסט בפייסבוק

טורקמנבאשי- ספרמורט ניאזוב

תמונה
אחד השליטים המגלומנים בהיסטוריה מת רק ב2006. מדובר בנשיא טורקמניסן ספארמורט ניאזוב. ניאזוב החל לשלוט בטורקמניסטן הסובייטית ב1985, והמשיך לשלוט בטורקמניסטן העצמאית עד מותו. ב1993 העניק לעצמו את התואר טורקמנבאשי- ראש הטורקמנים, בהשפעת מנהיג טורקי אתני מפורסם בהרבה אטטורק. בתקופת שלטונו שונה שמה של העיר קראסנובודסק שעל הים הכספי ושל מספר ערים נוספות ל"טורקמנבאשי". שמות של מוסדות מדינה, גרמי טבע ודברים נוספים שונו לשמו של ניאזוב ושמות בני משפחתו. אפילו שמות חודשי השנה וימי השבוע  שונו לשמות בני משפחתו הקרובה, ופסלים שלהם הוצבו בכל רחבי המדינה- כולל פסל של ניאזוב שהוצב בלב מדבר קארה קום. רווחי הנפט והגז, בהם התברכה מאוד טורקמניסטן, הועברו בידי ניאזוב לפרויקטים ראוותניים כמו פסל זהב של ניאזוב, שהוצב בראש הבניין הגבוה ביותר בבירה אשגבט. קשת ענקית שכונתה "קשת הניטרליות" שנטתה תמיד לכיוון השמש. יער מחטניים ואגם מלאכותי באמצע המדבר, פירמידה, ארמון מקרח ותכנון שלא בוצע לבנות ארמון מפואר באשגבט. אולם הדבר המוזר ביותר שעשה ניאזוב היה הרוחנאמה- ספר הנפש. ספר שמהווה מדריך וספר ה

מבנים חצובים בסלע בתלמסוס

תמונה
אחד הדברים המרשימים ביותר הוא מבנים מונומנטליים חצובים בסלע. דוגמה מפורסמת למבנים כאלה היא העיר הנבטית פטרה שבירדן. עוד דוגמה מעניינת היא העיר היוונית תלמסוס, המוכרת כיום כפתהיה במחוז האגאי של מערב טורקיה. בתלמסוס ישנם קברים מרשימים מאוד חצובים בסלע. המפורסם שבהם הוא קבר אימינתס בו נמצאה כתובת יוונית- אמינתס בן הרמגיוס. תמונות: 1-2 מבנים בתלמסוס 3. כתובת יוונית מתלמסוס לפוסט בפייסבוק