היסטוריה עולמית

ר' דוד אלקאים (או אלקיים 1851-1941) היה רב, משורר, צייר, פסל, סופר ועיתונאי מהעיר מוגדור-אסואירה שבמרוקו. הוא היה אחד מחבורת משכילים יהודיים שפעלו בעיר לצד ר' דוד כנאפו, ר' דוד יפלח והעיתונאי יצחק בן יעיש הלוי ( https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882.1073741827.477237389097469/801279513359920/?type=3&theater ). כמו הלוי, כתב ר' דוד לעיתון היהודי הוורשאי הצפירה. בתאריכים 25-27 לספטמבר 1891 התפרסם מאמר מאת הרב אלקאים בו הוא מעביר ביקורת על מנהגים שונים שנהגו בעירו מוגדור בתשעה באב, ובימי בין המצרים (שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב בהם נוהגים היהודים דיני אבלות). הוא מגנה מנהגים כמו המנהג לקונן על בית המקדש בקלות דעת. מנהג נוסף הוא המנהג לערוך ביום תשעה באב הלוויה לגניזה (ספרי קודש שהתבלו) בבית העלמין בשירה וריקודים בניגוד לעצבות שאמורה לשרות על היום ולאיסור לשמוע מוסיקה. עוד הוא מגנה את ה"הפנינג" המסחרי שהיה בעיר בתשעה באב בבית העלמין, בו היו אנשים קונים ומוכרים מוצרי יוקרה במקום לשבת בבית הכנסת ולקונן על בית המקדש וב

לכבוד תשעה באב קצת על האדומים. בתקופת בית ראשון שכנו האדומים ממזרח לירדן, באזור המכונה ארץ אדום בשטח ממלכת ירדן של ימינו. בהמשך הם נדדו מערבה, ואזור מגוריהם היה בנגב של ימינו. בשנת 125 לפנה"ס כבש יוחנן הורקנוס את ארצם של האדומים וגייר אותם. יש אומרים שבכפייה, אחרים טוענים שהתגיירו מרצון. בכל מקרה האדומים נספחו לעם היהודי, שממילא היו קרובים אליו אתנית ולשונית, והפכו לחלק ממנו, גם אם שמרו על יחודם   ועדיין כונו אדומים. בתקופת אלכסנדר ינאי עלה לגדולה הנציב האדומי אנטיפטרוס, שבחש בקלחת הפוליטית של המאבקים בין מלכי החשמונאים. בנו הורדוס כבר הפך למלך יהודה, וכך קמה בחסות הרומאים שושלת מלוכה יהודית ממוצא אדומי ששלטה על יהודה כמלכים וכמושלי מחוזות. על פי יוסף בן מתתיהו, במרד הגדול נגד הרומאים חברו האדומים לקיצוניים שבין המורדים- הקנאים. 20 אלף אדומים השתתפו בלחימה נגד הרומאים מצד אחד, ונגד קבוצות יהודיות שהתנגדו לקנאים מן הצד השני. בין השאר היו האדומים שותפים לטבח שבצעו הקנאים במתונים כולל רצח מנהיג המרד הכהן חנן בן חנן. בתמונה חורבן בית המקדש מתוך אנציקלופדיה תרבות לפוסט בפייסבו

מונה סוריאליסטית משנת 1982 בה רואים חיילי גרילה אפגנים סביב המחשב הנייד הראשון אוסבורן 1. לפוסט בפייסבוק

אגליאפורוס- עיתון ילדים שיצא במחוז קרמן שבאימפריה העוסמאנית, כיום במזרח טורקיה בשנים 1872-1897. העיתון כתוב בטורקית באותיות יווניות, ומיועד לאוכלוסיה של יוונים אורתודוכסים דוברי טורקית. בחלקים מאנטוליה חיה אוכלוסיה גדולה של יוונים שעברו לדבר בשפת הכובש הטורקית, אך המשיכו באמונתם היוונית אורתודוכסית. הם כתבו את הטורקית באותיות יווניות. בטרנספר היווני טורקי הגדול במאה ה-20 הם הועברו ליוון כמו מרבית היוונים בטורקיה, על אף שמרביתם כלל לא הבינו את השפה היוונית.  https://m.facebook.com/story.php… ) לפוסט בפייסבוק

בתמונה רואים את ג'ורג'ה ברוביץ' פאשה (1845-1925) סרבי נוצרי יליד אלבניה, שלמשפחתו הייתה היסטוריה ארוכה באדמיניסטרציה העוסמאנית. הוא שמש במבחר תפקידי ממשל באימפריה ביניהם נסיך האי היווני סאמוס בשנים 1895-1896 ומשנה לסולטן באי כרתים בשנים 1896-1897. את שתי המשרות אבד בגלל מעבר האיים לשלטון יווני. לפוסט בפייסבוק

איקונה יוונית מהמאה ה-18 מראה את גנדיוס השני, הפטריאך היווני אורתודוכסי של קונסטנטינופול, מעביר את כתב האמנתו לסולטן העוסמאני מהמהט השני הכובש. מהמהט השני כבש את קונסטנטינופול ב-29 למאי 1453, ובכך שם קץ ליותר מאלף שנה של מדינה ביזנטית בעלת מורשת רומית ושפה, דת ותרבות יווניים ( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/492653307555877 ). יחד עם זאת הוא נתן ליוונים האורתודוכסים להמשיך לקיים את מצוות דתם כעדה דתית מוכרת לפוסט בפייסבוק

הפסל האתונאי המפורסם פידיאס ומנהיג העיר פריקלס לייד פסלה של האלה אתנה באקרופוליס של אתונה שנבנה באותו זמן. מתוך העולם מראשיתו ועד ימינו צייר סרג'יו ריצאטו לפוסט בפייסבוק

בם היא עיר עתיקה ששוכנת על דרך המשי במחוז קרמן בדרום מזרח איראן. העיר מפורסמת במבני החימר שלה, ובמיוחד במצודת החימר שלה שנבנתה בתקופה הססאנית לפני שנת 500 לספירה. מרבית מבני העיר נבנו בתקופה הספאוית במאות 16-18. ב-26 לדצמבר 2003 ארעה בעיר רעידת אדמה קשה, בה נהרסו המצודה ומרבית הגרעין ההיסטורי של העיר. בנוסף על אבדות רבות בנפש. כיום ממשלת איראן משחזרת את העיר העתיקה בסיוע יפני לפוסט בפייסבוק

העיר מוסקווה בסוף המאה ה-14 מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי- לפוסט בפייסבוק

מי שצפה בסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס", או קרא את סדרת הספרים עליהם היא מבוססת "שיר של אש וקרח", שמע בוודאי על החומה המפרידה בין ווסטרוז לבין הפראים שחיים בצפון. הפעם נדבר על החומה עליה היא מבוססת "חומת אדריאנוס". על אף שהגיעו לצפון האי הבריטי בקרב מונס גרופיוס ( https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882.1073741827.477237389097469/545058568982017/?type=1&theater ) הרומאים נטשו את סקוטלנד של ימינו, ובססו את שלטונם בחלקו הדרומי של האי הבריטי בלבד, כלומר פחות או יותר בשטח אנגליה ווילס של ימינו. מאידך בשטח סקוטלנד של ימינו המשיכו לחיות הפיקטים, שבטים קלטיים, אבותיהם של הסקוטים המודרניים. הפיקטים מררו את חייו של הצבא הרומי. בתקופת שלטונו של הקיסר הרומי אדריאנוס הוחלט לשים לעניין סוף. אדריאנוס הורה למושל בריטניה, אאולוס פלאטוריוס נפוס, שיבנה חומה שתחצה את האי הבריטי ממזרח למערב, ותחצוץ בין האזור שתחת שלטון רומאי, לאזור הפיקטי העצמאי- כלומר בערך בין אנגליה לסקוטלנד של ימינו. על בניית החומה הופקדו שלושה לגיונות, הלגיון השני- אוגוסטה, לגיו

ספר שנכתב בנורווגיה במאה ה-15 בכתב הרוני. הכתב הרוני הוא כתב ששמש את הויקינגים, המרקומנים, האנגלו סקסים ועמים גרמאניים נוספים. עם קבלת הנצרות הוא נדחק לטובת הכתב הלטיני. יחד עם זאת ישנן עדויות לשימוש בכתב רוני בסקנדינביה עד ראשית המאה ה-19 לפוסט בפייסבוק

אולוג' עלי פאשה (1519-1587) שנודע גם בשם קיליץ' עלי (עלי החרב) היה פיראט וחובל עוסמאני.הוא נולד בקלבריה שבדרום איטליה (אז ממלכת סיציליה) בשם ג'ובאני דיונגי גאלני. בילדותו נחטף בידי ח'ירדין ברברוסה, פיראט עוסמאני מפורסם שפעל מחופי צפון אפריקה. כנהוג הוא צורף לצוות הספינה והתאסלם. עד מהרה הוא הוכיח את עצמו כפיראט מצטיין כאשר נלחם לצד כמה מטובי הפיראטים בצפון אפריקה- שמכונים הקורסארים הברבריים. אחרי מותו של ברברוסה הוא הצטרף לצוותו של טורגוד ראיס, הביי של טריפולי שבלוב. הוא לחם בעיקר בעיקר נגד הנוצרים בדרום אירופה ובצפון אפריקה.בין השאר היה שותף בניצחון הגדול על צי נוצרי בקרב פרבזה ב-1538. בסיסו העיקרי היה בעיר אלג'יר ובזכות כשרונו הפך עד מהרה למפקד ספינה בעצמו. בשנת 1550 העניקה לו האימפריה את תואר המושל באי היווני סמוס. בשנת 1560 היה שותף יחד עם טורגוט ראיס ופיאלה פאשה לניצחון עוסמאני גדול על צי נוצרי בקרבת האי ג'רבה (כיום בטוניסיה). ב1565 הוענק לו תואר הביילרביי-מושל כללי של אלכסנדריה שבמצרים. אותה שנה היה שותף למצור העוסמאני הכושל על האי מלטה. בעקבות מות טורג

גילוי אמריקה וכמויות אוצרות הטבע שנתגלו שם, ערערו את הכלכלה של ארצות שנהנו עד אז מיתרונות מסחריים. אחת הארצות הללו הייתה מרוקו, שנהנתה עד אז מהיותה צומת סחר בין אפריקה לאירופה. בעקבות כך, החליט הסולטן המרוקאי אחמד אלמנצור (1549-1603) לכבוש את מכרות המלח והזהב של טימבוקטו, וגם לשבות עבדים אפריקנים, כדי להעשיר את קופת ממלכתו ולשפר את המאזן המסחרי מול מדינות אירופה. אלמנצור הבין שמדובר במבצע לא קל - מסע בן אלפי קילומטרים, שמחייב חצייה של מדבר הסהרה. לכן הקדיש למטרה זו צבא קטן בן אלפים בודדים של חיילים על בהמות משא, כשהוא סומך על כך שהנשק החם בו הם חמושים ייתן להם יתרון על צבאה של ממלכת סונגהאי, שהיה חמוש בחניתות וקשתות. על הצבא פקד ג'אדר באשה, שבוי אירופי שהתאסלם. במרץ 1591 התנגשו הצבא המרוקאי וצבא סונגהיי בקרב טונדיבי. המרוקאים ניצחו בלי הרבה בעיות. למרבה אכזבתם, המרוקאים גילו שטימבוקטו העשירה היא עיר פשוטה של בתי חרס, ושמכרות הזהב המדוברים נמצאים הרחק משם בעומק אפריקה. עוד גילו שבעיר נמצא תותח פורטוגזי, שתושבי העיר לא ידעו להשתמש בו. מלך סונגהאי ניסה לשכנע את המרוקאים שיעזבו את ה

לוחמים בני טיגריניה, בשטח אריתראה בתמונה שצולמה בשנת 1935. החרב המעוקלת נקראת שוטל והיא אחד מכלי הנשק המסורתיים באזור אתיופיה ואריתראה. לפוסט בפייסבוק

קרב אנזן או קרב דזימון נערך ב22 ליולי 838 בין האימפריה הביזנטית בפיקוד הקיסר תאופילוס ועוזרו מנואל הארמני, לבין הח'ליפות הערבית העבאסית בפיקודם של אפשין חידר בן קאוס ועומר אל אקטע. הקרב נערך בדזימון שלמרגלות הרי האנטי טאורוס, בשטח טורקיה של ימינו. תחילה נראה היה שהצבא הביזנטי נוחל ניצחון בקרב, כאשר גרם לצבא הערבי 3,000 אבדות. אלא שהקיסר תאופילוס חבר לכוח של 2,000 חיילים שעברו לתגבר אגף אחר, מתוך מחשבה שהקרב בכיסו. פעולה זו השאירה לערבים זמן להתארגנות. באגף אותו נטש הקיסר, מא ידך נוצרה אי הבנה, חיילים חשבו שהקיסר הנעדר נהרג בקרב, והחלו להכנס להיסטריה. אחדים מהם אף ברחו לקונסטנטינופול, והפיצו שם את השמועה הלא נכונה על מות הקיסר. אפשין נצל את המצב ועבר ממגננה להתקפה. הקיסר תאופילוס עצמו יחד עם יחידת הטגמטה המובחרת ויחידה של חיילים כורדים נוצרים, כותר מכל עבר בידי הערבים. הם סבלו מאבני בליסטרות ומחצים שירה עליהם חיל הפרשים הטורקי שחבר לעבאסים. הגנרלים של תאופילוס חששו מפני עריקה של הכורדים לצד הערבי ויעצו לתאופילוס לסגת. מה שהציל את הקיסר היה גשם פתאומי שהחל לרדת והפסיק את הירי מהצד ה

טומיסלב הראשון מלך קרואטיה מלך ככל הנראה בעשור השני והשלישי של המאה העשירית לספירה. בתקופתו התפשטו גבולות קרואטיה לים האדריאטי. וכללה את דראווה, איסטריה ובוסניה. הוא נצח את ההונגרים והבולגרים. וזכה להכרה בידי הכנסייה הקתולית. טומיסלב היה ככל הנראה מצאצאי הנסיך טרפימיר הראשון (שלט 845-864) ועלה לשלטון ככל הנראה בסביבות 910, אם כי העדויות הראשונות עליו הן מ914. הוא הצליח לכבוש מנסיכי בלגרד שטחים על הים האדריאטי, לכבוש לממלכתו את סלבוניה מידי ההונגרים. אמץ את הדת הקתולית כדת המד ינה, ככל הנראה בגלל סכסוכו עם הצר הבולגרי שימון. מה שחדד את ההבדל בין הסרבים והקרואטים שדוברים למעשה אותה שפה. עניין היותו מלך לא ברור כי שום מקור לפני המאה ה-12 לא מציין את היותו מלך. יחד עם זאת נמצאו מטבעות שטבע. תמונות 1. טומיסלב ציור של יוסיפ הורבט 2. המלכתו של טומיסלב מאת אוטון איבקוביץ 3. מכתב שקבל טומיסלב מהאפיפיור יוהאנס העשירי לפוסט בפייסבוק

קיסריה אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים והמעניינים ביותר בישראל. העיר נבנתה בידי המלך הורדוס, וקרויה על שם הקיסר הרומי דאז אוגוסטוס קיסר (ועל כך היה לנו פוסט בעבר  https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/517919038362637 ). קיסריה הייתה מרכז שלטון רומאי ומרכז תרבותי הלניסטי שהיהודים תמיד היו בו מעוט. ושמש כמקום ישוב עד התקופה הצלבנית. תמונות: 1-2 פסלי שיש שנמצאו באתר 3. התאטרון בקיסריה 4. כותרת העמוד הקורינתית הקדומה ביותר שנמצאה באתר 5. שרידי ארמון הורדוס בקיסריה 6. כתובת שנמצאה באתר עם שמו של הנציב הרומי שצלב את ישו פונטיוס פילטוס 7-8 ההיפודרום- מסלול מרוצי הסוסים 9. סרקופג עם תבליט פני מדוזה 10 הנימפאון- מקום אספקת מים רומי 11. כתובת רומית בשער בניין 12. סרקופג עם כתובת ביוונית 13אולם צלבני לפוסט בפייסבוק

יצחק בן יעיס (או יעיש) הלוי היה עיתונאי יהודי שחי במוגדור היא אסוירה שבמרוקו בשנים (1850-1895) בשנים 1891-1894 הוא פרסם מאמרים עבור מבחר עיתונים עבריים שהתפרסמו באירופה. כמו היומון הצפירה והשבועון המליץ. מאמריו עסקו בנושאים שונים. הוא הבין שעבור הקוראים של העיתונים שרובם חיו במדינות מרכז ומזרח אירופה, מרוקו היא מדינה אקזוטית ויהודיה אינם מוכרים, לכן הוא ספר הרבה על מנהגיהם של יהודי מרוקו ובפרט של יהודי מוגדור. בנוסף הוא מסביר לקורא היהודי האירופה על ארגונה של הקהילה.הוא על מוגדור שכעיר נמל מובילה הפכה למושבן של מספר משפחות יהודיות עשירות מאוד שנהלו עסקים עם המערב ובמיוחד עם בריטניה, ומספר יהודים כהנו בה כקונסולים מטעם מדינות באירופה ובאמריקה. הוא מעביר ביקורת על תופעות שנראו פסולות בעיניו כמו הרפואה העממית והאמונה בקדושים. אולם למרבה הצער מרבית מאמריו עסקו במצבם הגרוע של יהודי מרוקו בימיו. הוא מספר על הרדיפות המרובות מהם סבלו. על החוקים המשפילים שסבלו מהם. על המעמד המביש של תשלום מס הג'זיה בו חויבו היהודים. בנוסף על אלה פרסם גם מאמרים שונים בענייני רוח. יעיש הלוי נמנה עם חבורת מ

הצבא הצרפתי כבש את מרוקו החל משנת 1912. פלישתו למדינה נתקלה בהתנגדות שנמשכה כמה שנים. בשנת 1919 השתלט מורד בשם מוחמד בן קאסם על מחוז תפיללת שבמזרח מרוקו. הוא חשד ביהודים שהם משתפים פעולה עם הצרפתים. בעקבות כך גזר גזרה להרוג את כל יהודי תפיללת. מנהיג היהודים בתפיללת, הרב דוד אבוחצירא, התחנן בפניו שיחוס על חיי היהודים ויוציא רק אותו להורג. בסופו של דבר שכנעו אותו יועציו שלהרוג את כל יהודי המחוז יגרור הפסד מסים מרובה, והוא החליט להוציא להורג רק את הרב אבוחצירא. הרב אבוחצירא הוצא להורג בדצמבר 1919. דרך ההוצאה להורג הייתה אכזרית במיוחד. הוא הוצמד ללוע של תותח, שנורה ממנו פגז. מולאי מוחמד אסר על היהודים להספיד או להתאבל עליו, והוא נקבר בסתר כעבור כמה ימים. לפוסט בפייסבוק

יי סון סין (1545-1598) החל את הקריירה הצבאית שלו כמפקד בצבא היבשה, כשהדף את כוחות המנצ'ו שאיימו לפלוש לארצו קוריאה. בהמשך עבר הצי והפך לאדמירל הצי הקוריאני. הוא צייד את הצי הקוריאני בספינות משוריינות וחמושות תותחים שכונו ספינות צב. במהלך הקריירה שלו בצי הצליח להדוף 23 פלישות יפניות! ניצחונו הגדול ביותר היה בקרב הנסנדו באוגוסט 1592 בו השפיל את הצי היפני. בעקבות כך החלו לקנא בו בחצר המלוכה הקוריאנית והעבירו אותו חזרה לצבא היבשה. אולם תבוסה חמורה ליפנים בהמשך אלצה את בית המלוכה להחזיר אותו לצי. בשנת 1597 הצליח עם כוח של 12 ספינות בלבד לנצח כוח יפני בפיקוד הידיושי שמנה 133 אוניות מלחמה ו200 אוניות אספקה. אדמירל יי נצל את הכרותו המצוינת עם הטופוגרפיה של הים הצהוב ועם כיווני הרוחות כדי לנצח את הצי היפני הגדול בהרבה. אדמירל יי סון סין נהרג מאש יפנית במהלך קרב נוריאנג ב1598. לפוסט בפייסבוק

קונסטנטינופול היא ביזנטיון בירת האימפריה הרומית המזרחית בתפארתה. התמונה הראשונה לקוחה מתוך אנציקלופדיה העולם מראשיתו ועד ימינו. התחתונה מתוך אנציקלופדיה תרבות שתיהן יצאו בהוצאת FABBRI לפוסט בפייסבוק