ההרפתקה הקולוניאלית של סקוטלנד באמריקה

עד כמה שזה ישמע מוזר גם סקוטלנד ניסתה את מזלה בניסיון להפוך למעצמה קולוניאלית. אליזבת' הראשונה מלכת אנגליה מתה ללא יורשים. כתוצאה מכך מונה נין של דודתה, ג'ימס השישי מלך סקוטלנד גם למלך אנגליה ג'ימס הראשון. אולם במאות הראשונות שתי המדינות התנהלו כאוניה פרסונלית- כלומר שתי מדינות עצמאיות ובלתי תלויות שחולקות מלך אחד. סקוטלנד המשיכה להתנהל בצורה עצמאית ואף התקנאה בשכנתה מדרום, שהחלה לבסס את עצמה בדיוק באותה תקופה כמעצמה קולוניאלית. המושבה הסקוטית הראשונה היא נובה סקוטיה שבקנדה. מתיישבים סקוטיים נשלחו בידי המלך צ'ארלס הראשון ב1620 והקימו את המושבה, שמשמעות שמה בלטינית סקוטלנד החדשה. אולם הסכם השלום עם צרפת הביא לויתור על נובה סקוטיה לטובת הצרפתים.
פחות ידועה הרפתקה קולוניאלית סקוטית בפנמה. בשנות ה90 של המאה ה17 החליט הפרלמנט הסקוטי להקים את החברה הסקוטית לסחר עם אפריקה והקריביים. החברה החלה לגייס משקיעים באמסטרדם, המבורג ולונדון. המלך ויליאם השלישי לא כל כך אהב את הרעיון, כיוון שלא רצה לפגוע בספרד, ששלטה בפנמה, כי באותו זמן התנהלה מלחמה בין אנגליה לצרפת, וספרד הייתה יריבתה של צרפת. גם חברת הודו המזרחית הבריטית, שפחדה להפגע מסחרית, הפעילה לחץ על משקיעים שלא יתמכו בסקוטים. כיוון שהמלך ויליאם מאורנג' היה מלך אנגליה ונסיך הולנד, משקיעים אנגלים והולנדים רבים נסוגו מהשקעה בתוכנית. בעקבות כך נאלצו הסקוטים לגייס כסף בעיקר בקרב הציבור הסקוטי. 400 אלף פאונד (ששוים בערך ל45 מיליון בערכים של ימינו) גויסו מהמשקיעים שבאו מכל שכבות העם הסקוטי. סכום זה היה חמישית מההון בסקוטלנד בכלל.
הסוחר הסקוטי ויליאם פטרסון העלה תוכנית להתיישב בדריאן שבפנמה, הנקודה הצרה ביותר במרכז אמריקה במטרה להקים בה תעלה בין האוקיאנוס האטלנטי לשקט.
בשנת 1698 יצאו 5 ספינות עם 1200 אנשים מנמל לית' שבסקוטלנד. אחרי מסע התחמקות מהאנגלים ומספר עצירות בקריביים ובמדירה, הגיעו הספונות לדריאן ב-2 בנובמבר 1698. הם הקימו במקום ישוב בשם קלדוניה (שמה הלטיני של סקוטלנד) ומבצר בשם פורט סנט אנדרו (על שם הקדוש הלאומי) כלל המושבה כונתה ניו אדינבורו. אלא שהעניינים לא התנהלו כצפוי, החקלאות לא הביאה ליבול המצופה, והאינדיאנים המקומיים, לא התעניינו בסחורה שהסקוטים ניסו למכור להם. האקלים הקשה והמחלות גרמו למותם של 10 אנשים ביום. בנוסף על כך המלך ויליאם הורה לסוחרים אנגליים והולנדיים לא לספק להם סחורה. כעבור 8 ביולי 1699 חודשים בלבד נאלצו הסקוטים לעזוב את המושבה. הם נטשו אחריהם 6 אנשים חולים. רק 300 איש שרדו ורק ספינה אחת חזרה לסקוטלנד. הם זכו ליחס קר מאוד מהחברה הסקוטית ומשפחותיהם להתכחשו להם.
אלא שבאותו זמן חדשות לא הגיעו מהר כמו בימינו, ומשלחת סקוטית נוספת בת כאלף איש יצאה ב-30 בנובמבר 1699. כשהגיעו גילו שהמושבה נטושה, מה שגרם למחאה בקרבם כי חשבו שהגיעו למושבה קיימת. תומס דרומונד שהשתתף גם במשלחת הראשונה, ניסה בכל זאת להביא אותם לבנות את המבצר כדי למנוע התקפה ספרדית. כנגדו קם ג'ימס בירס, שעצר את דרומונד, וטען שאין להלחם בספרדים בגלל היותם נוצרים. במהשך הגיע מסקוטלנד נציג החברה אלכסנדרל קמפבל מפונאב, שארגן התקפה נגד הספרדים ב1700. במתקפה הוא נפצע והפך נכה. הספרדים צרו על מצודת סנט אנדרו ובסופו של דבר הסקוטים נאלצו להכנע. הספרדים חסו על הנצורים אפשרו להם לחזור לסקוטלנד עם תותחיהם. מעטים מהם זכו להגיע חזרה למולדת.
החברה פנתה למלך כדי שיתבע את השטחים השייכים לה וזה סרב, כי לא רצה להסתבך במלחמה עם ספרד. שתים מספינות החברה בפיקוד רוברט דרומונד (אח של) ניסו לעשות עסקים באפריקה. בניגוד לבקשת החברה הם רכשו עבדים בגיניאה ומכרו אותם במדגסקר. שרידי המתיישבים הסתבכו בנסיונות שונים לעשות עסקים דרך הים.
הרפתקה זו כל כך סבכה את הסקוטים שחלק ניכר מהונם ירד לטמיון, שהמדינה הגיעה לסף פשיטת רגל. בעקבות כך הוכרז ב1707 על איחוד אנגליה וסקטולנד ועל הקמת בריטניה הגדולה.
בחירת האתר הייתה בגלל מיקומו הם לא לקחו בחשבון את האקלים הגרוע ואת הפוטנציאל למחלות שיש שם. ואכן תעלת פנמה נבנתה בידי האמריקאים בנקודה צפונית יותר על אף שרחבה יותר.

תמונות:
1. התיבה בה הוחזקו האוצרות והמסמכים של החברה
2. מפת המושבה
3. בניין החברה הקולוניאלית הסקוטית באדינבורו

לפוסט בפייסבוק