היסטוריה עולמית

לכבוד פורים סיפור על תקופה אפלה נוספת בתולדות יהדות פרס אחת מהתקופות בהן חיו יהודי איראן ברווחה יחסית הייתה תקופת שלטונו של נאדר שאה אפשארי (1736-47 https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=891080624379808&id=477237389097469 ). נאדר שאה העביר את בירת איראן מאספהאן, שהייתה בירתה בתקופת קודמיו הספאוים, לעיר משהד שבמחוז ח'ורסאן, עיר ששכנה במקום מרכזי, בדרך להודו, קרוב לאזורי השליטה של האימפריה הרוסית ולאפגניסטן. משהד הייתה גם מרכז אסלאמי שיעי חשוב, בהיותה מקום קבורתו של האימאם ריזא, האימאם השמיני מבין 12 האימאמים, לפי המסורת השיעים השנים עשרית. לצורך בניית ארמון, השאה, שמירה על האוצרות המלכותיים ועידוד המסחר הועברו למשהד אלפי משפחות נאמנות לנאדר שאה, בהן משפחות יהודיות רבות. משהד נחשבה כעיר שיעית קיצונית ואף גרשה שנים מעטות קודם לכן את בני הדת הזורואסטרית מתחומה, אבל נאדר שאה לא נתן שיפגעו ביהודים, וישב אותם ברובע מיוחד להם. אבל אחרי שנאדר שאה נרצח הורע מצבם של היהודים, הם הוכרחו, כשאר יהודי איראן, ללבוש בגדים מיוחדים ולענוד סימן מזהה. בשנת 1739 בקש יהודי להשליך נבלת כלב, בד

סיפורו של חייל מאת ארקדי בבצ'נקו הוא סיפורו האמיתי של המחבר כחייל קרבי בשתי המלחמות אותן ניהלה רוסיה בצ'צ'ניה בשנות ה-90. בבצ'נקו שהיה חייל בחיל הקשר גויס בגיוס חובה למלחמת רוסיה צ'צ'ניה הראשונה בן 18 בשנת 1995, שהסתיימה בתבוסה ובנסיגה רוסית בבושת פנים, בה הצבא הרוסי לא נראה אפילו כמו צילו של הצבא הסובייטי שהטיל אימה על העולם שנים לא רבות קודם לכן. הוא מתאר צבא רוסי חסר מוטיבציה בו הוותיקים מתעללים בצעירים. חיילים רבים נשלחים לשדה הקרב ללא הכשרה קרבית מינימלית, החיילים מקבלים אוכל גרוע ולא מספיק וסובלים מרעב. חיילים אינם מתבישים למכור נשק לאויב. אלכוהול סמים ותופעות שליליות רבות נוספות. בבצ'נקו השתחרר מהצבא בשנת 1996. בשנת 2000 התגייס שוב כחייל קבע לצבא הרוסי שניסה שוב לכבוש את צ'צ'ניה, הפעם אמנם הרוסים היטו את הכף לצידם, אבל רבות מהתופעות השליליות של המלחמה הראשונה המשיכו. הוא מספר על ההרג המיותר, על מעשי העבריינות והביזה שהפכו לעניינים של קבע. כמובן שהוא מספר על חבריו לנשק שנפלו בקרב, ועל הילדים והנשים שנפגעו במלחמה. על הענישה הדראקונית ועל תופעו

דגלים שונים ששמשו יחידות צבאיות באימפריה הרומית המזרחית היא האימפריה הביזנטית הדגלן- נשמח לפרשנות בתמונה הראשונה רואים הדגמה לירי באש יוונית https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/491891747632033 בתמונה השניה חייל בחיל הפרשים הכבד בתמונה השלישית הגנה על חומה וברביעית חייל בחיל הפרשים הקל לפוסט בפייסבוק

קרב אנכיאלוס היה קרב שנערך ב-20 לאוגוסט 917 בשטח בולגריה של ימינו בין האימפריה הבולגרית בפיקודו של הצאר סימיון הראשון לבין האימפריה הביזנטית בפיקוד הקיסר קונסטנטינוס השביעי והמצביא לאו פוקאס. הקרב נפתח במתקפה ביזנטית ונראה היה שהבולגרים מובסים. אולם בשלב מסוים החל אי סדר בצבא הביזנטי בשל שמועות שהמצביא לאו פוקאס נהרג בקרב. הצאר סימיון זיהה את אי הסדר במחנה הביזנטי הורה לבולגרים לעצור את נסיגתם ולהתארגן להתקפה. הוא עצמו יצא להתקפה בראש חיל הפרשים הכבד. המתקפה הבולגרית זרעה פאניקה במחנה הביזנטי, והם החלו לסגת. הבולגרים השיגו אותם ליד נהר אנכילאוס, רבים מהביזנטים הנסוגים טבעו בנהר. הצאר הבולגרי נלחם בגבורה ואף אבד את סוסו שנהרג. בסוף היום הביזנטים נאלצו להיכנע. לאו פוקאס, שנשאר בחיים ברח על ספינה. התבוסה הביזנטית הייתה קשה והם אבדו 20 אלף חיילים. שארית הצבא הביזנטי ברחה כל הדרך חזרה לקונסטנטינופול כאשר הצבא הבולגרי דולק אחריה. הצאר סימיון נכנס לקונסטנטינופול, שם נחתם הסכם שלום בין הבולגרים לביזנטים. הצאר סימיון הוכתר מחדש בקונסטנטינופול תחת התואר "צאר הבולגרים והרומאים". הוא ד

בתאריך 23 לספטמבר 1702 נכנסה שיירת ספינות צרפתית-ספרדית   למפרץ ויגו במחוז גליסיה שבספרד. על הספינות פקדו האדמירל הכללי של הצי הספרדי מנואל דה ולסקו, וקצין הצי הצרפתי פרנסואה לואי רוסלה המרקיז משאטו רנו. הספינות היו עמוסות זהב אותו הביאו הספרדים ממושבותם בקובה. היו אלה ימיה של מלחמת הירושה הספרדית. צי אנגלי הולנדי משותף בפיקודו האדמירל האנגלי ג'ון רוק וההולנדי פיליפס ון אלמונדה, שנשלח במקור לכבוש את העיר הספרדית קדיס עקב אחרי הספינות הללו. הצי הצרפתי ספרדי סמך על הגנתו של מפרץ ויגו ועל הגנת התותחים במצודות שמוקמו סביבו ומבצר באי סן סימון. ב-23 לאוקטובר תקפו האנגלים-הולנדים את הצי הצרפתי-ספרדי, במה שנודע כקרב על מפרץ ויגו. ראשית תקפה הספינה הבריטית טורביי בפיקודו של אדמירל תומאס הופסון, שפרצה את ההגנה הצרפתית-ספרדית. 11 ספינות ספרדיות נהרסו ו-9 נלכדו. 12 ספינות צרפתיות נהרסו והיתר נלכדו. הצרפתים והספרדים אבדו אלפיים חיילים ורבים מהם נפצעו ונשבו. לאנגלים וההולנדים היו 800 הרוגים וכ-500 פצועים. למרבה אכזבתם של האנגלים וההולנדים, האוצר שנמצא על הספינות היה רק 14 אלף פאונד כסף. מרבית

ארפד הכובש (840-907 בערך) היה מנהיג של עם ממוצא אסיאתי שהפך לגורם מרכזי באירופה-המדיארים. אביו  של ארפד הנסיך אלמוש הוביל את המדיארים מאזור נהר הדנייפר לאזור הרי הקרפטים. הוא עמד בראש פדרציה של שבעה שבטים נודדים, שמנתה לפי כותבים מהתקופה כ-300 אלף איש. בשנת 892 נלחם ארפד נגד האימפריה המוראבית הגדולה (כיום בצ'כיה). בשנת 894 כרת ארפד יחד עם מנהיג מדיארי אחר בשם קורסן ברית עם האימפריה הביזנטית בראשות הקיסר לאו השישי-החכם, נגד הבולגרים, הם נהלו במשותף מלחמה שנמשכה עד שנת 896.  בהמשך ערכו כוחותיו של ארפד פשיטה בצפון איטליה בה שלטו אותו זמן הלומברדים, לבקשת אויבם של הלומברדים ארנולף מלך הפרנקים המזרחיים. בשנת 896 התאחדו המדיארים עם הסקלים, צאצאי ההונים שישבו בטרנסילבניה של ימינו. בשנת 900 כבשו המדיארים בראשות ארפד את פנוניה, היא הונגריה של ימינו והתיישבו בה. מרכזם היה בעיר הרומית אקוינקום, שהפכה מאוחר יותר בלשונם לבודה ופשט שיתאחדו לבודפשט.  וזה הבסיס להקמתה של המדינה ההונגרית. צאצאיו של ארפד הפכו לשושלת המלוכה ההונגרית הראשונה. בשפות טורקיות הוענק להם השם און אוגור שפרושו עשרה חצי

ב-21 לאוקטובר 1600 נערך קרב סקגיהארה בו שבט טוקוגאווה תקף את שבט טוטויומי, במה שהפך לקרב הגדול ביותר שנערך בין שני כוחות פאודליים בהיסטוריה של יפן. אנשי טקוגאווה רצו להפוך את המנהיג הפאודלי טוקוגאווה איאסו לאיש החזק ביפן בעוד אנשי טוטויומי  תמכו במנהיג פאודלי אחר טוטויומי הידיורי. מנהיגם,שבט טוקוגאווה גייס צבא של 90 אלף חיילים בעוד טוטויומי הסתפק ב-82 אלף. שני הצבאות גייסו לצידם סמוראים מכל רחבי יפן. כנהוג ביפן הקרב החל עם אור ראשון ונמשך כשמונה שעות. בסופו של דבר נחל שבט טוקוגאווה ניצחון מוחץ. הניצחון הביא לשתלטות טוקוגאווה על הבירה קיוטו, והפיכתה למשפחה הדומיננטית במדינה בשלוש המאות הבאות. בשנת 1603 קבל טוקוגאווה איאסו את תואר השוגון מהקיסר, בשנת 1605 הוריש את התואר לבנו הידאטאדה, ועבר לטירת סמפו, משם המשיך לבחוש בפוליטיקה. תמונות: 1-4 סצנות קרב מאת ציירים שונים 5. טוקוגאווה איאסו יושב על כסאו במהלך הקרב לפוסט בפייסבוק

בשנת 75 לפני הספירה נלכדה ספינה רומאית שהיתה בדרכה לרודוס בידי פיראטים. הרומאים שהיו על הספינה הובאו לאי דרומית לקיליקיה (כיום בדרום טורקיה). אחד מהנוסעים היה אציל רומאי בן 25, חייל משוחרר שהיה בדרכו למסע עסקים ברודוס. שמו היה גאיוס יוליוס קיסר. בפני הרומאים הועמדו שתי ברירות, או שימכרו לעבדות, או שישולם כופר תמורתם. יוליוס קיסר בחר באופציה השניה. הפיראטים דרשו תמורתו כופר של 20 טלנטים של כסף, במשקל מדובר ב-620 ק"ג ואם ממירים את זה לכסף של ימינו מדובר בכ-600 אלף דולר ארה"ב. לפי האגדה יוליוס קיסר צחק מהסכום הנמוך. בסופו של דבר משפחתו של קיסר שחררה אותו תמורת סכום של 50 טלנטים (1550 ק"ג כסף). קיסר וכמה מחבריו הרומאים שוחררו בתמורה. במהלך תקופת שביו יחסם של הפיראטים אליו היה טוב יחסית (אפשר להבין את זה בגלל המחיר הגבוה שהיה על ראשו), אבל זה לא מנע ממנו לבקש נקמה אחרי שחרורו. אחד מהצעדים הראשונים שעשה היה גיוס צי פרטי במילטוס (עיר יוונית בדרום מערב טורקיה של ימינו). הוא חזר לאי בו היה שבוי עם הצי שגייס ושבה את מרבית הפיראטים ששבו אותו, בנוסף החזיר לעצמו את הכסף שנגזל ממשפחת

בשנת 695 פרץ באימפריה הביזנטית מרד נגד הקיסר יוסטניאנוס השני. מנהיג המרד היה הסטרטגוס של מחוז הלאס לאוניטיוס. המורדים תפסו את הקיסר וכרתו את אפו המלכותי. לאוניטיוס עלה לשלטון והיה קיסר במשך שלוש שנים בעוד יוסטיניאנוס נשלח לגלות בחצי האי קרים. בשנת 698 הודח לאוניטיוס בידי טיבריוס  אפסימרוס שהפך לקיסר טיבריוס השלישי. בזמן שהותו בחרסון זמם יוסטיניאנוס כל הזמן לחזור לכס המלוכה. תחילה ברח מחרסון וקבל מקלט אצל הקגאן הכוזרי בוסיר גלאבן, שנתן לו את אחותו לאישה, הוא העניק לה את השם היווני תאודורה  זכר לתאודורה אשתו של יוסטיניאנוס הראשון (https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=618040748350465&id=477237389097469). הקיסר המכהן טיבריוס שחד את בוסיר שיהרוג את גיסו, וזה שלח שני מתנקשים כוזרים פפאצי ובלגיצין. אולם אשתו הזהירה אותו. יוסטיניאנוס היה מוכן וחנק את שני המתנקשים במו ידיו. יוסטיניאנוס ברח חזרה לחרסון, שם אסף תומכים, והפליג לבולגריה שם בקש את תמיכתו של שליט בולגריה טרבל ח'אן (https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=538910176263523&id=477237389097469). טרבל הס

בשנת 1808 הדיח נפוליאון בונפרטה קיסר צרפת את פרננדו השביעי דה בורבון מלך ספרד, שהיה בן בריתו עד אז, והמליך במקומו את אחיו ז'וזף. צעד זה עורר התנגדתו עצומה בספרד, שעוררה מרד גדול, שהפך עד מהרה למלחמה. בתחילת יוני 1808 הגיע צבא צרפתי בפיקודו של פייר דופון לעיר קורדובה, הצרפתים בזזו כמויות אדירות של זהב ואבנים יקרות, תוצאה של מאות שנים של ביזה ספרדית ביבשת אמריקה.  ב-16 ביולי הצבא הצרפתי על האוצרות שבזז הגיע לכפר בשם ביילן ובזז גם את הכפר. בינתיים שני כוחות ספרדיים הקיפו את צבאו של דופון כוח בפיקודו פרנסיסקו חבייר קסטנוס וכוח נוסף בפיקודו של השויצרי תיאודור פון רדינג, בין הקצינים בצבא הספרדי היה אחד ממשחררי דרום אמריקה לעתיד סן מרטין (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/724649501022922). הצבא הצרפתי נלכד בין שני כוחות ספרדיים ולא היה לו מרחב תמרון, במיוחד לאור המטען הכבד שגרר. אחרי קרב שגבה מעט הרוגים יחסית הציעו הספרדים לדופון הצעה שלא יוכל לסרב לה. צבאו יכנע והוא יכול לקחת אתו את הביזה. ב-19 ביוני 1808 נכנע דופון כניעה משפילה. במעמד הכניעה אמר דופון לקסטנוס שזה הקרב הרא

ז'אן קלווין (בצרפתית מבטאים קלוואן) היה מתקן דתי פרוטסטנטי צרפתי, שפעל מרבית הקריירה שלו בז'נבה. קלווין נולד בנואיון שבצרפת בשנת 1509, בתקופה סוערת בה רבו המתקנים הפרוטסטנטים, שהחשוב בהם היה הגרמני מרטין לותר שקדם לו. אביו היה עובד כנסיה מקומית. אך דעתו של קלווין, שבלי ספק קרא את ספריו של לותר, לא הייתה נוחה מהדת הקתולית. אחרי שלמד משפטים ומדעי הרוח בפריס החל לפתח דוקטורינה פרוטסטנטית משלו, שונה בהיבטים רבים מזו של לותר. כיוון שצרפת הייתה מדינה קתולית בה לא היה נוח לפרוטסטנטים לפעול, עבר לבאזל שבשויץ, שהייתה מעוז לותרני בו היה חופש דת יחסי. אותם ימים הקנטונים השויצריים היו מדינות עצמאיות בעלות קשר רופף אחת עם השנייה, ולכל אחד מהם הייתה מדיניות משלו. בשנת 1536 הוזמן קלוין לז'נבה במטרה להפיץ בה את תורתו. בדומה למה שקרה בציריך קודם לכן כאשר מתקן דתי אחר בשם אולריך צווינגלי הוזמן אליה בידי שלטונות העיר למטרה דומה (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/867938616694009). כמו צווינגלי בציריך הפך קלווין לשליט העיר בפועל. עד מהרה התנהלו כל מוסדות העיר על פי עקרונות הקלו

תהלוכת הניצחון של הקיסר מקסימיליאן הראשון, הוא ספר שמורכב מ-99 תחריטי עץ שמתארים תהלוכת ניצחון של קיסר  האימפריה הרומית הקדושה- מקסימיליאן הראשון לבית הבסבורג (1459-1519). התחריטים נעשו בידי אמנים שונים, בהם אלברכט דירר, האנס בורגמאייר, ד.א שאופלין, האנס ספרינגקליי ולאונרד בק. התמונות מראות את הצועדים במצעד הניצחון, שכוללים את הקיסר והקיסרית, נציגים של מחוזות שונים של האימפריה, אורחים מארצות אחרות, חיילים הצועדים עם נשקם ונושאי שלל מלחמה. הצועדים, צועדים ברגל או רכובים על גבי בהמות שונות, נושאים דגלים וסמלים שונים, ומראים את הפאר וההדר שהקיסר רצה להפגין. בשנת 1765 הציורים נצבעו באחת המהדורות בידי יוזף הואגר. הספר המלא בגירסה צבעונית: http://bdh.bne.es/bnesearch/detalle/bdh0000012553 לפוסט בפייסבוק

ממצא ארכיאולוגי מעניין שנמצא לאחרונה הוא כ-200 פסלי פרשים וסוסים מגולפים.  שנתגלו בידי משלחת ארכיאולוגית הודית-רוסית במחוז קשמיר שבהודו לא רחוק מגבול פקיסטן. הפסלים שמוערכים לראשית תקופת ימי הביניים שייכים לתרבות לא ידועה. לפוסט בפייסבוק